נסעתי דרך רחובות יהודים רגושים אל משרד הקהילה, מקום שחיכו לי הפרנסים ומשלחות בהמון צפוף

17 באוגוסט, בתא־הרכבת בין Thorn ופוזן

יום אתמול, יום וילנא, לא אשכחהו לעולם. אין זו מליצה של נשף. עצם בואי בצהרים אל העיר הרוסית־פולנית הודגש ע״י תשואות־כבוד. אין אני אוהב דברים כאלה.

בקבלת־פנים כזו יש מצד אחד מעין משחק על הבמה ומצד שני [1]emballement אווילי.

אך הענין נעשה רציני יותר, שכן נעשה גם מסוכן יותר, כאשר המשטרה, שכיבדתני למן בואי בתשומת־לב מרובה ביותר, אסרה כל התקהלות ואפילו את נסיעתי אל בית־הכנסת. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מצבם רע כל כך, עד שאני, העני ממעש, נראה בעיניהם כמושיע

7 באוגוסט, פטרבורג

נסיעה בטלה מן הגבול, שבו בדקו אותנו בדיקה מעולה, דרך נוף ללא־נחמה, אשר נראה בעיני כערבות־קרח.

לחברים לא הודיעו על נסיעתי; אך בכל מקום שאליו הגיעה הידיעה חיכו לי: בוארשא, בוילנא. להמשיך לקרוא

ותנועה זו […] משוועה לכסף ואין. מדוע? מפני שאדירי־הכסף בין היהודים הם מתנגדינו

11 בינואר, וינא

Cowen מודיע, שהוא משתדל שוב להשיג לי פגישה עם ססיל רהודס.

[…]

כדי להגיע לכך הנני שולח את התזכיר הזה ללונדון, שזנגויל יתרגמו לאנגלית וכהן ימציאו לידי רהודס:

מר ססיל רהודס!

זה ירחים אחדים עמלים ידידים משותפים להשיג בשבילי פגישה אתו. אך כיום הזה רבתה עלי העבודה ולא אוכל לבוא ללונדון אלא אם אדע מראש, כי הוא שם לבו באמת לעניננו. דבר זה היה, כמובן, יסוד מספיק לנסיעתי, שכן אני נזקק לו. כשאני מתבונן בכל הדבר רואה אני כי הוא היחיד היכול לעזור לי עתה. להמשיך לקרוא

צירי הקונגרס […] אין הם מבינים מאומה. הם מגזימים בערכם של דברים פעוטים ומקטינים את ערכם של דברים גדולים. אך די שאני יודע את הדבר לאשורו

5 בינואר, 1902

בתא־הרכבת מחוץ לויניציה, בדרך הביתה לוינא. הקונגרס החמישי.

תמורות העתים וכן השינוי אשר חל בי מתגלים בזה, שרק היום אני כותב את רשמי הקונגרס.

מערב בואי, 25.12, עד רגע צאתי, אור ליום ראשון לינואר, עברתי מויכוח לויכוח. ישיבות מעשר בבוקר עד 4 לפנות בוקר. בהפסקות היה עלי לפשר בין המריבים, להפיג עלבונות וכו'.

בבוקר יום הראשון של הקונגרס שלחתי את המברק אל השולטן ובערב יום השני באה התשובה. עד אז רעדתי. עד אז היה יכול להכחיש גם את התחלת הקשרים שבינינו. אך הוא מילא את כל חפצי. במברק זה שיצא מהמשרד הטלגרפי בבזל אושרה עמדתי והובאה בסדר.

שוב יצאתי מכלל סכנה. מאז שקטתי. להמשיך לקרוא

ברצון הייתי נהנה מן הגן האנגלי העדין, אבל ממש נחנקתי מרוב כבוד־מלכים

לונדון, 14 באוגוסט

הקונגרס מרובה בצירים מכל קודמיו. מאורעותיו כתובים בעתונים. מאה אנשים אחרים רושמים כיום רשימות לזכרה.

לי עצמי לא היו עד עתה מאורעות פנימיים.

האסיפה ההמונית במוצאי שבת, במזרח לונדון, לא היתה עוד בשבילי חידוש. תרועות ההמונים אינן נוגעות לי. להמשיך לקרוא

ברשותי אין שום אמצעי־עזרה בשביל העניים האלה.

25 ביוני

קבוצות המהגרים מרומניה מטלגרפות אלי מן הגבול או מבודאפשט על בואם בקרוב. בזה מתבטאים התמימות והאמון בי, אך גם ריבוי הדרישות של אנשינו. להמשיך לקרוא

עיני מלאו דמעות בראותנו את הרוכבים הזריזים והאמיצים האלה

29 באוקטובר

עלי עוד לרשום את הקורות למן שלשום, עת יצאנו את ראשון־לציון. לפני הצהרים עזבנו את ראשון. מרחק כחצי שעה משם נמצא כפר־היהודים ואדי אל חנין[1]. שם קיבלו את פנינו כל התושבים. ילדים שרו; זקן הגיש לי פת ומלח ויין, פרי אדמתו. אנוס הייתי לבקר כמעט בכל בתי האכרים.

נסענו הלאה. גדוד פרשים השתער לקראתנו לפני מושבת רחובות להמשיך לקרוא