על אף רצוני הטוב, אינני יכול לעשות כלום למען ההגירה, ומצבם של היהודים ישאר עגום כפי שהיה עד כה

4 בינואר 1904, וינא

אל פליוה:

הוד מעלתו,

הנני מתכבד להגיש לו את הידיעות שקיבלתי מקושטא.

איש־האמונים, שמילאתי ידו למסור את מכתבו לה. מ. מר זינובייב, הציר הרוסי, קיבל את התשובה הבאה: "כתבו אלי מס״ט פטרסבורג; אולם עד היום לא עשיתי עוד מאומה, ולא נקל יהיה לעשות דבר־מה". להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מיניסטריון החוץ התיחס לענין באהדה; אך כיון שאיש לא טיפל בו, הסיחו ממנו את הדעת.

16 באוגוסט, בתא־הרכבת בין דוינסק ווילנא

את היום האחרון בפטרבורג מירר לי במקצת אדון ד״ר ברוק, חבר הועד הפועל בויטבסק. הוא יעץ בהתרגשות, שלא אסע לוילנא.

עלולים שם לשחק בי משחק רע. וילנא היא מושב ההנהלה של ה״בונד״, אגודה מהפכנית סודית, והאנשים האלה כועסים עלי מאד, א) מפני שנסעתי אל פליוה, ב) מפני שדיברתי נגדם בנשף הפטרבורגי.

אגב, בערים רבות ברוסיה נפוצה השמועה, כי מַתּי, ולא היה ברור אם חשבו, כי הממשלה או הסוציאליסטים הרגוני. להמשיך לקרוא

גם זה יוכרע לפי עמדת הקונגרס. המצב בהיר: או עזרה, אדמיניסטרטיבית וכספית, גם תיווך אצל השולטן. או איסור התנועה

14 באוגוסט, פטרבורג

שיחתי השניה מאתמול עברה באופן נוח יותר מן הראשונה. בשעה ארבע הגעתי בכרכרתי, ולאחר שהמתנתי רגעים אחדים, שהייתי רשאי לבלותם הפעם לא בחדר־ההמתנה, כי אם באולם המועצה של המיניסטריון, הובאתי אל חדרו [של פליוה. אב"צ].

הוא קיבלני בידידות ולאחר שהודיתי לו על מכתבו, אמר: ״נתתי לו להמתין מעט למכתבי; אך לא יכולתי להוציא מתחת ידי כתב בענין חשוב כזה לפני שהרציתי על הענין לפני הוד רוממות הקיסר. ה. ר. הקיסר הוא ראש המדינה, ראש השלטון, [1]le souverain autocrate. היה גם צורך כי ההצהרה אשר חפצתי לתת לו לא תהיה של אדם זמני, לא של מיניסטר, אשר אולי לא יכירנו מחד מקומו…

״נקוה כי לא!״ העירותי באמצע.

״כי אם הצהרת הממשלה. ובכן, אני יכול להגיד לו בסוד, כי הראיתי את מכתבי לקיסר כמסקנה של הרצאתי וקיבלתי את הסכמתו לשלוח לאדוני את המכתב. להמשיך לקרוא

הוא מושל כבר 13 או 14 שנים, ״אוהב ישראל״ זה. ומדוע לא עשה מאומה למען היהודים?

תוספת.

בנוגע למקומות הקדושים אמר ויטה:

״באיזה מרחק מן המקומות הקדושים רוצה הוא להתחיל בהתישבות? דומני, שאם ידעו כי היהודים קרובים מאד למקומות הקדושים יעורר הדבר זעזועים״.

"והמצב כיום, כשחיילים תורכים שומרים על הקבר הקדוש?" להמשיך לקרוא

"אני — (אחרי הקדמה זו התפלאתי לשמוע דברים אלה) — הנני ידיד היהודים״. (ואני חשבתי בלבי: אם כך — איך מדברים השונאים?)

ביום הראשון, 9 באוגוסט, יצאתי אל האיים אל ויטה.

הוא קיבלני מיד, אך לא היה חביב כלל. גבה־קומה, מכוער, מגושם, רציני, כבן 60. חוטם מקופל באופן משונה, רגלים משונות, משורבבות, שהוא צועד בהן באופן גרוע. בהיותו זהיר מפליוה ישב בגבו מול החלון, ואני הייתי מואר כולי. הוא מדבר צרפתית גרועה מאד. עיתים נאנח והתיגע למצוא את המלה הדרושה לו, עד כדי צחוק. אך כיון שלא עורר בי אהדה נתתי לו להיאנח.

הוא התחיל בשאלה מי אני (אחרי מכתב־ההמלצה!), וכאשר העמדתיו על זהותי והסברתי לו בקיצור את הענין — מנקודת־מבט ממשלתית — התחיל לנאום ארוכות :

״אל נא יגיד, כי זאת היא השקפת הממשלה. זוהי רק השקפתם של אנשים בודדים בממשלה. הוא רוצה להוציא את היהודים? האם הוא עברי? בכלל, עם מי מדבר אני?״

״הנני עברי והנני ראש התנועה הציונית״. להמשיך לקרוא

זוהי התקוממות המלחים נגד הקברניט שלהם. יעזור נא להגיע קודם אל הארץ, ומיד תחדל ההתקוממות. אך גם ההצטרפות לסוציאליסטים תחדל

10 באוגוסט, פטרבורג

רק היום, לאחר שסיימתי את העבודות התכופות ביותר, יכול אני לרשום פרשת פגישותי עם ראשיה של רוסיה כיום.

שלשום בבוקר — אצל פליוה. רגעים מעטים בחדר ההמתנה. חדר צנוע, שוערים מסוגננים יפה. עתים מופיע מין שוטר־חרש.

כחמשה רגעים אחרי השעה המיועדה לי הנני מתבקש להיכנס פנימה.

 

אדם בן 60, גדול, שמן מעט, בא לקראתי מהר, דורש בשלומי, מציע לי לשבת, מציע לי לעשן, מה שאני מסרב, ומתחיל לדבר. הוא מאריך מעט, ויש לי שהות להתרגל לפניו המוארים. אנו יושבים זה לעומת זה בכסאות מרופדים, שולחן קטן עומד בינינו. פניו רציניים, שערותיו לבנות, שפמו לבן ועיניו חומות עזות, וצעירות להפליא.

הוא מדבר צרפתית, לא מזהירה אך גם לא גרועה. פתח דבריו בא להסביר ולהאיר את הענין:

״הסכמתי לשיחה זו, אדוני הדוקטור, כפי בקשתו, כדי שנבוא לידי הבנה בעניין התנועה הציונית, שאדוני עומד בראשה. היחסים אשר יקבעו בין הממשלה הקיסרית ובין הציונות ואשר עשויים להיות, איני רוצה להגיד יחסי אהדה, אבל יחסי הבנה, תלויים בו״. להמשיך לקרוא

הורשיתי להכריז, כי ממשלת רוסיה הקיסרית נוטה לסייע בידי התנועה הציונית

9 באוגוסט, פטרבורג

אתמול שיחה מופלאה מאד של שעה ורבע עם פליוה ואחר הצהרים שיחה בפבלובסק עם גנרל קירייב, שלישו של הצאר, קַוַלִיר[1] זקן ונחמד. אך תחילה — פליוה:

הוד מעלתו!

את סיכום השיחה, שה. מ. הואיל לכבדני בה, אפשר אולי לנסח כך:

ממשלת רוסיה, ברצותה לפתור את שאלת היהודים פתרון אנושי, ובהתחשבה בתביעות המדינה הרוסית וכן גם בצרכי העם היהודי, מצאה למועיל לבוא לעזרת התנועה הציונית, ששאיפותיה הלויאליות הוכרו.

וזו תהא עזרתה של ממשלת ה. ר.: להמשיך לקרוא