בציונים אין סכנה לתורכיה; ואולם היהודים הם בכל מקום צרה שאנו רוצים להיפטר ממנה

18 בנובמבר, וינא

[…]

אתמול ביקרתי את נבלינסקי, ואכן הוא חולה אנוש ונוטה למות. יש לו ידיעות מקושטא. לפיהן אמר הקיסר לשולטן: ״בציונים אין סכנה לתורכיה; ואולם היהודים הם בכל מקום צרה שאנו רוצים להיפטר ממנה״. השולטן ענה על כך כדרכו, שהוא מרוצה בנתיניו היהודים. כן מספרים, שהקיסרית אמרה, כי הנסיעה היא יפה מאד, רק לא נעים הדבר שהיא תצטרך לראות כל־כך הרבה יהודים.

[…]

התנועה שלו, אשר ידעתיה היטב, מכילה רעיון בריא

2 בנובמבר, ירושלים

הבוקר לפני המאורע הגדול היה קדחתני במקצת. בעודי בכתונת־הלילה נתתי לידידי הוראות בעניין ההתנהגות בשעת הראיון. פרטים מגוחכים. לבודנהיימר אין מגבעת־ברק טובה. אחר־כך התרגשות בענין המרכבות, שהרי עלינו להגיע שמה במסע־תפארת[1].

ביקורים רבים שהם לטורח.

הכלר הטוב היה זה עתה פה. הוא קיבל עליו להמציא את התיק עם תמונות־המושבות לגרף אוילנבורג. אחר כך בירך אותנו בשם אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, חבש את מגבעת־הצעיף הלבנה המתנופפת והלך לו. אנו סעדנו בשעה אחת־עשרה סעודה קלה, אחר כך התלבשנו. שנירר רוצה לתת לכולנו מעט ברום, כדרך שנוהגים עתה לעשות לפני שיוצאים למלחמת־שנים[2].

בשעה 1 ושמונה דקות.

כבר שבנו מן הראיון. להמשיך לקרוא

הקיסר הכירני עוד מרחוק. הוא התנער קצת, היטה את סוסו לעברי — ועמד לפני

29 באוקטובר

[…]

אתמול, בבוקר, יצאתי בהשכמה למקוה ישראל. כבר חשתי בגופי, אך התאמצתי לעמוד הכן על רגלי. מראה החניכים, ליד מכשירי החקלאות, היתה מרהיבת־עין. כסקרנים באו שמה גם הפקידים הרוטשילדיים, שנהגו בעצמם קצת יהירות בּרוֹנית. למנהל ניגו[1] ממקוה אמרתי, שאציג אותו לפני הקיסר, אם הלה יכירני וידבר עמי. ניגו ביקש ממני לא לעשות זאת, שכן עלול הדבר להיראות כהפגנה ציונית ולגרום לו נזק. אני הנני כאן אורח של מקוה, ועל־כן לא יתכן שאציג אותו, את המנהל. בעצם, היתה בדבריו משום נזיפה קלה, שקיבלתי אותה בלי רוגז מאדם חביב זה.

בתשע בישרה תנועה רבה על־פני הדרך את בוא הקיסר ואנשי־לויתו. להמשיך לקרוא

קיסר השלום בא בגבורה אל העיר הנצחית. אנחנו היהודים מקדמים בברכה את פני הוד מלכותו

ירושלים, 29 באוקטובר

סיום נאומי לפני הקיסר[1]:

זוהי מולדת של רעיונות שאינם קניינה המוחלט של אומה או של אמונה אחת. במידה שבני־האדם מתעלים בתרבותם, בה במידה הם מיטיבים להכיר את הכללי והמשותף שברעיונות אלה. הרי שכבר נהפכה ירושלים של מטה עם חומותיה הרות־הגורל לעיר של סמל, הקדושה לכל אנשי־התרבות. להמשיך לקרוא

מיד הוברר, שדריפוס הוא חף מפשע! זה היה דבר גדול ונפלא.

19 באוקטובר, אחרי הצהרים, שעה 3

בספינה ״אימפרטור ניקולאי II״ בים השיש.

[…]

עד מהרה הגעתי לבעיה האקטואלית של השעה, אל צרפת הנחשלת מעיקרה.

והנה פתח הקיסר בשיחה ברוב מרץ.

[…]

העירותי, שהצבא סבל בזמן האחרון מאד עקב מאורעות־דריפוס. ופתאום היינו [1] en plein affaire Drefus.  הקיסר דיבר — סבורני, לחרדתו הקלה של בילוב — על הענין הזה בגילוי־לב. לא הבעתי כל דעה; אבל מיד הוברר, שדריפוס הוא חף מפשע![2] זה היה דבר גדול ונפלא.

"אילו בני־אדם הם" קרא הקיסר, ״כלום חושבים הם אותי באמת למטורף, שאני מסוגל לכתוב מכתבים כאלה לכל פלוני ואלמוני? להמשיך לקרוא

הוא נכנס עד מהרה בשיחה והסביר לי, למה התנועה הציונית מתקבלת על דעתו

19 באוקטובר, אחרי הצהרים, שעה 3

בספינה ״אימפרטור ניקולאי II״ בים השיש.

[…]

נכנסתי בקומה זקופה. הקיסר בא לקראתי בתלבושת־הוּסַרים[1] כהה. עמדתי מלכת והשתחויתי עמוקות. הוא הלך לקראתי כמעט עד הפתח, הושיט לי את ידו. דומני, שאמר כי שמח הוא מאד, או מעין זה, לראותני.

אמרתי: "הוד רוממותו הקיסר, מאושר אני שזכיתי לכך".

[…]

קיויתי, שהוא יפתח בקלות בשיחה, ועל־כן עוד קצרה היתה נשימתי, כשדרש ממני לפתוח בדברי.

״במה עלי להתחיל, הוד קיסרותו?״

"במה שהוא רוצה", אמר בקורטוב לגלוג ונשען לאחוריו.

חזרתי איפוא על תוכן מכתבי אליו מאתמול, בקול רוטט למדי, ולבי פעם בחזקה אל צלעותי. בשעה זו הצטערתי על אשר בילוב, שלבו אינו עמי, מתענג בודאי על מבוכתי. בכל־זאת לא אמרתי שום דבר־שטות. רק בקולי היתה חרדה. אך בדברי על ענין חברת־הקרקעות והחסות הגרמנית, נענע בראשו במהרה וברצון, כהרגלו, יותר בעיניו מאשר בראשו.

להמשיך לקרוא

הפתעתי גדלה בהחל הקרניחד לדבר בקול-אנוש נעים לאמור: ״אני הקרניחד האגדי!

19 באוקטובר, אחרי הצהרים, שעה 3

בספינה ״אימפרטור ניקולאי II״ בים השיש.

רק עתה יכול אני לרשום את מאורעות יום אתמול. אל נכון כבר הלכו כמה פרטים לאיבוד. השיחה עם הקיסר, שהוכנה ימים רבים, מצאתני בכלי זאת מרוגז מעט. דא והא נחרתו במוחי יותר מעיקר הדבר. הרי זה כמו בשעת צילום. שיד הצלם רועדת בו. סופה של התמונה להיות מטושטשת מעט. ביחוד מהלך השיחה לא נשמר בדיוק בזכרוני. על כל פנים, הקיסר עשה עלי רושם גדול ועז. ניסיתי למצוא לרושם זה משל, ורק את זה מצאתי: להמשיך לקרוא