אם לא יכולנו להיות תמימי־דעים בפילוסופיה של ההיסטוריה, הנה בענינים מעשיים באנו לידי הסכם

2 במאי, וינא

שלשום, ב־30 באפריל, היתה לי שיחה גדולה ואולי הרת־תוצאות עם גולוחובסקי[1].

רק היום הגעתי לידי רשימת הדברים, כי מיד אחרי השיחה היה לי קונסוליום של רופאים, ואני נשלח בגלל מחלת־לבי למשך ששה שבועות לפרנצנסבד.

זה זמן רב חשתי עיפות, אך לא חדלתי מלפעול.

גולוחובסקי — זקן־צדעים שׂב, דיפלומטי למחצה ופיננסי למחצה, ועינים של תכלת עמוקה — עשה עלי רושם טוב יותר מכפי שצפיתי.

הוא ידע את עניננו, ידיעה שטחית ודיבר עליו בפרטות. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מעלה הוא תנאי להשתתפותו, שהענין יהא משולל אופי מדיני. ידוע זה שנים, כי לתנועתנו יש אופי מדיני. הוא מעלה איפוא תנאי בלתי־אפשרי

מכתב אל לֶוֶן (יק"א):

אדוני הנכבד מאד!

את תשובתו מיום 25 בספטמבר על החוזר שלי לאדונים ממועצת־הפקוח של יק״א מוכרח אני, לדאבוני, לחשוב כדחיית הצעתי. להמשיך לקרוא

אתם אומרים: ״באיזה מקום שהוא״, בעוד שהיהודים שלי ואני אומרים: ״בארץ־ישראל״

15 בספטמבר, אלט־אויסזה

חוזר לאנשי־יק״א:

אדון נעלה!

אולי רשאי אני להניח, כי אדוני שם לב לדיוני הקונגרס הששי בבזל.

מכל מקום הנני מצרף כאן תמצית הכוללת את הענינים החשובים ביותר.

בדרכנו לארץ־ישראל, שאנו ממשיכים בה בכל המרץ ובלי הפסק, השגנו תוצאת־בינים. הממשלה הבריטית הציעה לנו ישוב אוטונומי באפריקה המזרחית (ראה מכתבו של סיר קלימנט היל מיום 15 באוגוסט השנה).

להצעה הזאת, שהיא נהדרה באמת, נתן הקונגרס כולו את דעתו בתודה עמוקה; וברוב קולות הוחלט לשלוח תחילה משלחת לחקירת הטריטוריה המוצעת. להמשיך לקרוא

מיניסטריון החוץ התיחס לענין באהדה; אך כיון שאיש לא טיפל בו, הסיחו ממנו את הדעת.

16 באוגוסט, בתא־הרכבת בין דוינסק ווילנא

את היום האחרון בפטרבורג מירר לי במקצת אדון ד״ר ברוק, חבר הועד הפועל בויטבסק. הוא יעץ בהתרגשות, שלא אסע לוילנא.

עלולים שם לשחק בי משחק רע. וילנא היא מושב ההנהלה של ה״בונד״, אגודה מהפכנית סודית, והאנשים האלה כועסים עלי מאד, א) מפני שנסעתי אל פליוה, ב) מפני שדיברתי נגדם בנשף הפטרבורגי.

אגב, בערים רבות ברוסיה נפוצה השמועה, כי מַתּי, ולא היה ברור אם חשבו, כי הממשלה או הסוציאליסטים הרגוני. להמשיך לקרוא

הוא מושל כבר 13 או 14 שנים, ״אוהב ישראל״ זה. ומדוע לא עשה מאומה למען היהודים?

תוספת.

בנוגע למקומות הקדושים אמר ויטה:

״באיזה מרחק מן המקומות הקדושים רוצה הוא להתחיל בהתישבות? דומני, שאם ידעו כי היהודים קרובים מאד למקומות הקדושים יעורר הדבר זעזועים״.

"והמצב כיום, כשחיילים תורכים שומרים על הקבר הקדוש?" להמשיך לקרוא

"אני — (אחרי הקדמה זו התפלאתי לשמוע דברים אלה) — הנני ידיד היהודים״. (ואני חשבתי בלבי: אם כך — איך מדברים השונאים?)

ביום הראשון, 9 באוגוסט, יצאתי אל האיים אל ויטה.

הוא קיבלני מיד, אך לא היה חביב כלל. גבה־קומה, מכוער, מגושם, רציני, כבן 60. חוטם מקופל באופן משונה, רגלים משונות, משורבבות, שהוא צועד בהן באופן גרוע. בהיותו זהיר מפליוה ישב בגבו מול החלון, ואני הייתי מואר כולי. הוא מדבר צרפתית גרועה מאד. עיתים נאנח והתיגע למצוא את המלה הדרושה לו, עד כדי צחוק. אך כיון שלא עורר בי אהדה נתתי לו להיאנח.

הוא התחיל בשאלה מי אני (אחרי מכתב־ההמלצה!), וכאשר העמדתיו על זהותי והסברתי לו בקיצור את הענין — מנקודת־מבט ממשלתית — התחיל לנאום ארוכות :

״אל נא יגיד, כי זאת היא השקפת הממשלה. זוהי רק השקפתם של אנשים בודדים בממשלה. הוא רוצה להוציא את היהודים? האם הוא עברי? בכלל, עם מי מדבר אני?״

״הנני עברי והנני ראש התנועה הציונית״. להמשיך לקרוא

אלפונז דחה בכל תוקף את ההצעה להתחבר אלינו, שכן זהו ענין מדיני […] אך לעומתו מוקסם אדמונד ר. מן התכנית

23 באפריל, לונדון

[…]

אתמול ביקרתי את רוטשילד.

הוא סיפר לי, כי כתב אל צדוק־כוהן: אם אישור התקנות, הדרוש ליק״א, יתקבל על־ידי בית־הלורדים, יואיל צדוק לכתוב אל לורד מורלי כי יק״א הולכת עם הרצל hand in glove. להמשיך לקרוא