הוא קיבלני בעמידה והושיט לי את ידו, אשר לא נשקתיה […] נדמה לי, כי בזה קלקלתי את יחסו

26 בינואר, רומא

אתמול נתקבלתי אצל האפיפיור[1]. הדרך כבר היתה ידועה לי, כי עברתי בה כמה פעמים עם ליפי.

עברתי על פני משרתים ״שויצרים״ הנראים ככמרים ועל־פני כמרים הנראים כמשרתים, על פני שרי־צבא ושלישים של האפיפיור.

הגעתי 10 רגעים לפני המועד ולא הייתי צריך כלל להמתין. דרך אולמים קטנים רבים הובאתי אל האפיפיור. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אני שמח שהסתלקתם מאוגנדא. אהבתכם לירושלים מוצאת חן בעיני

23 בינואר, רומא

היום קיבלני לראיון המלך[1].

[…]

מיד נקראתי. קודם הלך הקולונל וקרא את שמי לתוך הפתח — דומני שפתח את שני אגפי הדלת. באולם הראיונות בא המלך לקראתי בתלבושת של גנרל ובלי חרב והושיט לי את ידו, כשהוא מחייך בחביבות כמו למכר ישן. הוא קטן מאד, אך שכמו רחב ועמידתו צבאית מאד.

הוא הורה על כסא מרופד: ״ישים פה את כובעו!״

אחר כך ישב סמוך אלי על הספה, יותר נכון: הוא כאילו עף וצנח כילד. רגליו לא הגיעו אל רצפת החדר.

קטנות גופו היא, כנראה, מקור צערו של מלך זה, אשר בדרך כלל עשה עלי רושם שאיננו חסר חשיבות. הוא פיקח, משכיל מאד, חביב מאד וצנוע מאד. כשהוא יושב אין עוד בדעתו לעשות רושם עז. הוא העמידני במקום הנוח לי, ואכן שוחחתי שעה ארוכה באופן הטוב ביותר. אין בו שמץ התרברבות של הוד־מלכות. שיחתו חפשית ומחשבתו ערה מאד. להמשיך לקרוא

״איני רואה איך נוכל אנחנו לעשות איזו פעולה. כל עוד היהודים מכחישים את אלהות ישו אי־אפשר לנו לעמוד לימינם."

23 בינואר, רומא, 5 בבוקר במטה

[…]

ליפי הכניסני פנימה, נשק ידו של מרי דיל וַל והציגני לפניו. — כך פנה לצאת, נשק בשנית ובשלישית ליד הקרדינל ויצא.

מרי דיל וַל ביקש ממני לשבת ומיד פתחנו בשיחה ערה בצרפתית.

הסתכלתי בו היטב.

מרי דיל ול הוא בן 38 שנה, גבוה, זקוף, אריסטוקרטי. עינים יפות, גדולות שחומות, רציניות, תמות ושואלות, בתוך פנים שעודם צעירים וכבר רציניים.

ושער הצדעים כבר התחיל להכסיף.

הגדתי לו מבוקשי תמיכת הכסא הקדוש בעניננו. להמשיך לקרוא

אין אני הולך אל הותיקן לחסות בצל כנפי אמונתו, אלא כמדינאי של עמי שלי!

22 בינואר, רומא

בבואי אל מלון קוירינל כבר חיכה לי הגרף ליפי ואישר לי את הידיעה אשר טלגרף לי לפלורנציה, כי הראיון אצל האפיפיור מובטח לי.

היום לפני הצהרים אראה את המזכיר המדיני מרי דיל וַל, ואולי עוד היום גם את האפיפיור.

ליפי אמר לי, כי הוא כבר הירבה לספר לשניהם עלי להמשיך לקרוא

אין אפוא כי־אם אמצעי אחר, יחיד: ארגון שיטתי של ההגירה היהודית

10 בספטמבר, אלט־אויסזה, שטיירמרק

מכתב אל הרטויג (אני משתמש במקצת ברשימה של נורדאו):

 

אלט־אויסזה, 11 בספטמבר 1903

הוד מעלתו,

הנני מתכבד לשוב אל נושא השיחה, כפי שהואיל להרשות לי בס״ט פטרסבורג, —אל ענין הציונות.

המכתב שה. מ. מר די פליוה כיבדני בו ביום 12 באוגוסט 1903 כולל הכרזה ממשלתית ברורה מאד, והורשיתי להשתמש בה לשם פרסום.

ה. מ. מכיר בלי ספק את המצב באותן ארצות של מדינת רוסיה, שהיהודים רשאים לגור בהן. המצב הזה מעורר דאגות בלב ממשלת ה. ר. הצאר. להמשיך לקרוא

כתגובה על הפחד היהודי (המומר), שלו, סיפרתי לו על הקיסר ועל הדוכס הגדול. הוא אמר כי הוא מתנגד לציונות מתוך נסיונו המדיני, ריחמתי עליו.

2 באפריל

הארוחה הקלה אצל ברון אופנהים (de Cologne) מצאה באמת את ההסבר המבדח ביותר.

בבית המזרחי מאד של א. התאספה חברה גרמנית של פרופיסורים ודיפלומטים. בעל הבית נכנס במאוחר, הילוכו דומה לריקוד. קומה בינונית, צלקות התגוששות על הפנים, שפם של שר צבא, הדור, גזרה טובה, אך כל הדמות מורה על חיקוי לאציל פרוסי.

הרגשה בלתי־נעימה להיות נמצא בתוך חברה זרה וקרה.

אך כאשר שאלני למקצועי גבר עוד הרגש הזה.

״לא כלום״, אמרתי, כי ניחשתי שלא רצה כלל להזמינני. להמשיך לקרוא

לפי הסברי סטיפנס, דרושים בכל יום רק שנים או שלושה מיליון מטרים מעוקבים של מים, ואלו […] אפשר לתת בלי שום פקפוק

28 במרץ

[…]

מלון Shepheards. לפנות ערב ערכתי בקור יחד עם סטיפנס, שהצליח, כפי שנדמה לי, יותר מכל הביקורים עד עתה. היינו אצל סיר הנבורי בראון, סגן־מיניסטר לעבודות צבוריות. סיר הנבורי, העומד לפרוש מכהונתו, התגודד בימי שבתו האחרונים בקהיר בספינת־קיטור על הנילוס. בקרנוהו בתוך houseboat זה. אנגלי נעים, נבון ושקט, בן חמשים ומשהו. סטיפנס הסביר לו את הדברים ואני הקשבתי בשתי אזני. אמנם לא הבנתי הרבה מן הענינים הטכניים, אך הספקתי ללמוד במידה שאוכל לקחת חלק בשיחה בלי לדבר דברי שטות. לורד קרומר כבר הקדים ונמלך בסיר הנבורי להמשיך לקרוא