23 בינואר, רומא

[…]

בשעת הנסיעה בתוך רומא הישנה־החדשה עלה בדעתי הרעיון לבנות בירושלים רחוב, אשר רחוב־הגלות יקרא לו ואשר יאחד את כל סגנונות הבניה של כל הזמנים וכל האומות שישבנו בתוכן. יהא צורך לקבוע חוקת־בניה בשביל כל חלק לחלק של הרחוב הזה, ורק מי שיתחייב לבנות בסגנון אותו חלק יוכל לקבל בו קרקע (חינם?).

[…]

מודעות פרסומת

מעלה הוא תנאי להשתתפותו, שהענין יהא משולל אופי מדיני. ידוע זה שנים, כי לתנועתנו יש אופי מדיני. הוא מעלה איפוא תנאי בלתי־אפשרי

מכתב אל לֶוֶן (יק"א):

אדוני הנכבד מאד!

את תשובתו מיום 25 בספטמבר על החוזר שלי לאדונים ממועצת־הפקוח של יק״א מוכרח אני, לדאבוני, לחשוב כדחיית הצעתי. להמשיך לקרוא

אין אפוא כי־אם אמצעי אחר, יחיד: ארגון שיטתי של ההגירה היהודית

10 בספטמבר, אלט־אויסזה, שטיירמרק

מכתב אל הרטויג (אני משתמש במקצת ברשימה של נורדאו):

 

אלט־אויסזה, 11 בספטמבר 1903

הוד מעלתו,

הנני מתכבד לשוב אל נושא השיחה, כפי שהואיל להרשות לי בס״ט פטרסבורג, —אל ענין הציונות.

המכתב שה. מ. מר די פליוה כיבדני בו ביום 12 באוגוסט 1903 כולל הכרזה ממשלתית ברורה מאד, והורשיתי להשתמש בה לשם פרסום.

ה. מ. מכיר בלי ספק את המצב באותן ארצות של מדינת רוסיה, שהיהודים רשאים לגור בהן. המצב הזה מעורר דאגות בלב ממשלת ה. ר. הצאר. להמשיך לקרוא

לדאבוננו יש לנו חומר־התישבות נואש כזה, שאנו יכולים ללכת גם למקום, שהוא רע בשביל אחרים. אך מן ההכרח הוא שיהיה לנו בהתישבות הכוח־המעורר הכביר של האופי הלאומי

12 ביולי, אלט־אויסזה

בסוד גמור

אדוני פיליפסון[1] הנכבד!

את המכתב הראשון, שאדוני כיבדני בו, קרה מקרה מפליא, ולא הודעתיו לו תיכף, כי חפצתי להתישב קודם היטב בדבר.

אחרי הכשלון המעציב של תכניתנו אל־עריש—פּלוּזיוּם באתי לידי הכרה, שאנו אנוסים בכל־זאת, בגלל הצרה ההולכת וגוברת, לגשת למפעל־עזרה מקיף — אם לא בעבר תעלת־סואץ מזרחה, במקום אחר. בשמרנו בשלמות על תכנית ארץ־ישראל, שאין אנו יכולים לגשמה מיד, ובכל האופנים על בסים לאומי, עלינו ליצור מקום־מקלט מובטח על־ידי משפט גלוי. להמשיך לקרוא

לורד קרומר מודיע, כי הענין בחצי־האי סיני יכול להיות אפשרי — אם המשלחת תמצא את התנאים הריאליים לאפשריים

22 בדצמבר, וינא

אתמול קיבלתי את תשובתו של לורד לנדסדאון, כתובה בידי ת. ה. סנדרסון, דוקומנט היסטורי.

לורד קרומר מודיע, כי הענין בחצי־האי סיני יכול להיות אפשרי — אם המשלחת תמצא את התנאים הריאליים לאפשריים. הממשלה המצרית תדרוש רק את הנתינות העותומנית ותשלום שנתי בעד החזקת הסדר כלפי פנים וכלפי חוץ.

אני אשלח שמה את המשלחת: אדר. מרמורק, אינז' קסלר, פרופ. ורבורג[1], אחד האגרונומים מארץ־ישראל ואת הגיאומטר ז׳נינגס ברמלי מסודן, שקרומר המליץ עליו. להמשיך לקרוא

בדרום־מזרח הים התיכון יש לה לאנגליה אחוזה, שאין לה עתה כל ערך והיא כמעט בלתי־נושבת […] אחוזה זו אפשר לעשות למקום מקלטם וביתם של היהודים הנרדפים בכל העולם

24 באוקטובר, בתא הרכבת בין לונדון ופולקסטון

דומני, שאתמול היה יום גדול בדברי ימי ישראל. אולם טרם ארשום אותו פה, רוצה אני לכתוב את התזכיר שדרש לורד לנדסדאון ושאשלחנו מפריז אל זנגויל לשם תרגום.

– – – התזכיר:

Mylord,

בהשמעי להזמנתו, שהואיל למסור לי בעל־פה, יש לי הכבוד להציע לפניו בזה רשימה קצרה של תכניתי.

עצם השאלה היא, לפתור את שאלת היהודים באירופה המזרחית בדרך כזו, שתהא לאנגליה גם לכבוד וגם לתועלת. להמשיך לקרוא

רק חסרה לנו עד עתה האמונה בעצמנו. ביום שנאמין בעצמנו יבוא קץ מצוקתנו המוסרית

22 באוגוסט, אלט-אויסזה

שוב בא מכתב מאת לורד רוטשילד בהתנגדות ידידותית מיום 18.8, ואני עונה עליו לאמור:

לורד רוטשילד החביב!

קיבלתי בתודה את מכתבו החביב־המתנגד מיום 18 לח. ז. אין אני יכול להסכים, כי הישוב היהודי, שהייתי רוצה לכונן מוכרח להיות פעוט, חרדי ואי־ליברלי. שלוש שנים עבדתי כדי לענות על חשש זה וכדומה לו תשובה מקיפה.

תשובה זו היא בספר בשם ״אלטנוילנד״, שיופיע בעוד שבועות אחדים, ואדוני יהיה בין הראשונים אשר אשלח להם את ספרי.

אך דבר אחד רוצה אני להגיד כבר עתה. להמשיך לקרוא