הם סברו כי נחלו נצחון, והתוצאה היתה כי ההצעה ליסד את הבנק — ורק זו היתה הכוונה — נתקבלה בתרועת־שמחה

2 בספטמבר בקונסטנץ

הקונגרס נסתיים.

[…]

בשעת הקונגרס נלחמתי עוד מלחמה נסתרת עם הרבנים מן הגוון השחור ביותר, שבאו להתחבר אל התנועה. הם ביקשו ויתורים שמאנתי לתתם. אני הרגשתי, כי הם נואשו וחפצו עוד להציל מתבוסתם מה שאפשר. כיוון שלא עשיתי להם שום ויתורים, נצטרפו גם בלעדיהם.

 

מאבק גם בשל ענין הבנק. אך המתנגדים, ובראשם במבוס הפיקח, הסתערו בחוסר כשרון על עמדתנו להמשיך לקרוא

כהן־ברנשטין הילל אותנו על שהשגנו את כל אלה בלי כסף […] אני צויתי להגיד לו, כי ישתוק תיכף ומיד

29 באוגוסט

היום הראשון של הקונגרס עבר.

[…]

לפני הצהרים קראתי את הנאום הפרוגרמתי שלי, ונורדאו נאם את נאום־השנה. הוא נשא שוב נאום נשגב, אך מעט בהרחבה, וגם לא ביתר החופש. הוא נואם כביר. לאחר הצהרים — הדין־וחשבון.

וכאן התחילו מיד השטויות. להמשיך לקרוא

הפנאי שבידי לתיאור מצבי־הרוח שלי הולך ופוחת. הכל נהפך לפעולה

25 באוגוסט

שוב בבזל.

הפנאי שבידי לתיאור מצבי־הרוח שלי הולך ופוחת. הכל נהפך לפעולה. אתמול נסעתי עם וולפסון מלוצרן הנה. הוא השפיע עלי בתא־הרכבת, שאסכים ליסד את הבנק להמשיך לקרוא