הקונגרס הזה הבליט אפוא את אמיתותם של הדברים […] את ההגירה שלא על מנת לחזור אפשר לכוון אך ורק לארץ־ישראל

5 בספטמבר, אלט־אויסזה

אל פליוה! הוד מעלתו,

בהשתמשי ברשות שהואיל בטובו לתת לי לשוב לשאלה הציונית אחרי הקונגרס בבזל, הנני מתכבד להגיש לה. מ. את הדברים הבאים. ניהול הקונגרס היה מייגע יותר מתמיד, כי התרגשות הרוחות היתה יוצאת מן הכלל עקב המאורעות המעציבים. אף־על־פי־כן עלה בידי לקיים את הסדר ולהשליט שקט. אמת, בלי המכתב שה. מ. הואיל בטובו למסור לי ב־12 באוגוסט[1] לא הייתי יכול להגיע לתוצאות אלו. אך בפרסמי את המכתב חפצתי להפסיק בזה כל ויכוח.

הרגע הקשה ביותר היה להמשיך לקרוא

המדינאים הקטנים האלה של הועד הפועל ברוסיה, שבראשונה חיוו בועד הפועל את דעתם לטובת הצעת מזרח־אפריקה, ואחר כך יצאו את האולם באופן דרמטי

1 בספטמבר, בתא־הרכבת

שתי השגיאות של הקונגרס הששי היו משונות.

לפני ההצבעה על אפריקה המזרחית אמרתי בועד הפועל לאחוזי־העממיות צ'לינוב, כהן־ברנשטין וחבריהם, כי מי שיצביע נגד לא יוכל להישאר בועד הפועל.

עתה שוב לא היה איכפת להם, מה תהיה התוצאה, והם יצאו את האולם, דבר שגרם לסצינה. להמשיך לקרוא

רוצה אני עתה להגיד לכם את נאומי בקונגרס השביעי — אם אזכה לחיות עד אז

31 באוגוסט, קונסטנץ אצל בודנזי

הקונגרס חששי, הדגול והקשה, עבר.

אחר שובי ככלות כוחותי עם הידידים זנגויל, Cowen ונורדאו מבית הקונגרס אחרי ישיבת הנעילה, אמרתי להם, עת ישבנו בחדרו של Cowen מסביב לבקבוק של מים מינרליים:

״רוצה אני עתה להגיד לכם את נאומי בקונגרס השביעי — אם אזכה לחיות עד אז. להמשיך לקרוא

הבאתי את אנגליה ורוסיה. ולא עלה אף לרגע בדעת איש מהם, שעל הגדולות שבפעולותי עד כה מגיעה לי מלה, או לפחות בת־צחוק של תודה

22 באוגוסט, בזל

הקונגרס הששי. עולם כמנהגו.

יש לי טרדות־לב מחמת עיפות.

אילו הבאתי לידי כך כדי לזכות בתודה, הייתי שוטה גמור.

אתמול הרציתי לפני ״הועד הפועל הגדול״. הבאתי את אנגליה ורוסיה. ולא עלה אף לרגע בדעת איש מהם, שעל הגדולות שבפעולותי עד כה מגיעה לי מלה, או לפחות בת־צחוק של תודה.

אדרבא. האדונים יעקבסון, בלקובסקי וצ׳לנוב קָבלו עלי בענינים שונים.

גם זה יוכרע לפי עמדת הקונגרס. המצב בהיר: או עזרה, אדמיניסטרטיבית וכספית, גם תיווך אצל השולטן. או איסור התנועה

14 באוגוסט, פטרבורג

שיחתי השניה מאתמול עברה באופן נוח יותר מן הראשונה. בשעה ארבע הגעתי בכרכרתי, ולאחר שהמתנתי רגעים אחדים, שהייתי רשאי לבלותם הפעם לא בחדר־ההמתנה, כי אם באולם המועצה של המיניסטריון, הובאתי אל חדרו [של פליוה. אב"צ].

הוא קיבלני בידידות ולאחר שהודיתי לו על מכתבו, אמר: ״נתתי לו להמתין מעט למכתבי; אך לא יכולתי להוציא מתחת ידי כתב בענין חשוב כזה לפני שהרציתי על הענין לפני הוד רוממות הקיסר. ה. ר. הקיסר הוא ראש המדינה, ראש השלטון, [1]le souverain autocrate. היה גם צורך כי ההצהרה אשר חפצתי לתת לו לא תהיה של אדם זמני, לא של מיניסטר, אשר אולי לא יכירנו מחד מקומו…

״נקוה כי לא!״ העירותי באמצע.

״כי אם הצהרת הממשלה. ובכן, אני יכול להגיד לו בסוד, כי הראיתי את מכתבי לקיסר כמסקנה של הרצאתי וקיבלתי את הסכמתו לשלוח לאדוני את המכתב. להמשיך לקרוא