אני שמח שהסתלקתם מאוגנדא. אהבתכם לירושלים מוצאת חן בעיני

23 בינואר, רומא

היום קיבלני לראיון המלך[1].

[…]

מיד נקראתי. קודם הלך הקולונל וקרא את שמי לתוך הפתח — דומני שפתח את שני אגפי הדלת. באולם הראיונות בא המלך לקראתי בתלבושת של גנרל ובלי חרב והושיט לי את ידו, כשהוא מחייך בחביבות כמו למכר ישן. הוא קטן מאד, אך שכמו רחב ועמידתו צבאית מאד.

הוא הורה על כסא מרופד: ״ישים פה את כובעו!״

אחר כך ישב סמוך אלי על הספה, יותר נכון: הוא כאילו עף וצנח כילד. רגליו לא הגיעו אל רצפת החדר.

קטנות גופו היא, כנראה, מקור צערו של מלך זה, אשר בדרך כלל עשה עלי רושם שאיננו חסר חשיבות. הוא פיקח, משכיל מאד, חביב מאד וצנוע מאד. כשהוא יושב אין עוד בדעתו לעשות רושם עז. הוא העמידני במקום הנוח לי, ואכן שוחחתי שעה ארוכה באופן הטוב ביותר. אין בו שמץ התרברבות של הוד־מלכות. שיחתו חפשית ומחשבתו ערה מאד. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

בכל־זאת הנני חוזר שנית לתכניתי, למצוא את אושר העם היהודי אצל אחינו לגזע וקרובינו לדת

12 בדצמבר, וינא

אל איזט.

ידידי היקר, אם נגיע להסדר, אעמיד לרשותך עשרת אלפים לירות ביום החתימה.

אני מוכן לשוות להבטחה זו את הצורה המשפטית שתואיל לציין לי, למשל על שמו של בנך או של איש אחר, לא חשוב מי.

 

מכתב שאפשר להראותו ושבו אני כותב לאמר: להמשיך לקרוא

דלות הפלחים בצדי הדרך אין לתאר. אני מקבל עלי לשים אל לבי גם את מצב הפלחים, אם אגיע פעם לכוח שלטון.

29 במרץ, קהיר

העורך־דין קרטון די Wiart ביקר אצלי. נתתי לו הוראות. רוצים אנו לותר על המלה צ׳רטר, אך לא על הענין.

דומני, שהבין.

הזכרתי לו את אמרתו של טלירַן[1], כאשר נפוליון נועץ אתו ואת [2]Sieyès על אודות קונסטיטוציה. ״הקונסטיטוציה צריכה להיות קצרה ו…״ אמר Sieyès.

״ומעורפלת״, הוסיף טלירן. להמשיך לקרוא

הועדה שבה רק בשעה 11 בלילה, עליזה, שחומה כאגוזים

27 במרץ, קהיר

אתמול ביליתי עוד יום אחד בצפיה של מתיחות־עצבים נוראה.

הועדה שבה רק בשעה 11 בלילה, עליזה, שחומה כאגוזים.

גולדסמיד קרא אחד כך לפני ולפני האחדים בסלון שלי עד 12 וחצי את הדין וחשבון, שבערך כך תיארתיו לי מראש.

רק במשפט: להמשיך לקרוא

תפקידם של האנגלים נשגב […] אך עם החירות ועם ההתקדמות הם מלמדים את הפלחים גם את ההתקוממות

26 במרץ, קהיר

אודה ולא אבוש, כי יום אתמול רע הוא בעיני.

במידה רבה אשמה באי־הצלחה זו עיפותי הגדולה. לא עמדו לרשותי כל כוחותי.

וגדולה מזו היתה השגיאה, שלא הלכתי ביום השלישי אל מזכירו של קרומר, אל בויל. ממנו הייתי משיג ידיעות על אופיו של קרומר ועל מצב־רוחו, והייתי יודע איך להתנהג אתו.

הכרתי איפוא את האיש רק בשעה שהפסדתי במשחק. או נגיד: במהלך הראשון של המשחק.

אתמול, אחר הצהרים, הלכתי לשמוע את הרצאת סיר ויליאם וילקוקס[1], — מי שנחשב פה לבעל סמכות גדולה בשאלות השקאה, — על אודות תיעול מדינת הכשדים. להמשיך לקרוא

אולי היינו יכולים להפרות את ארץ־המדבר על־ידי הנילוס!

30 בדצמבר

היום באשמורת הבוקר עלה בדעתי:

אולי היינו יכולים להפרות את ארץ־המדבר על־ידי הנילוס!

סילון פשוט אל־נכון לא יהא אפשרי, מפני תעלת־סואֶץ; צריך יהיה להמשיך לקרוא

לא רק אדמות ארם־נהרים וחיפה […] היו מפיקות מזה תועלת, כי-אם כל הממלכה העותמנית כולה

28 ביולי, תרפיה

את פרשת יום אתמול, שהיתה משונה מאד כמו הכל, אכתוב אחר כך.

מכתב אל השולטן:

הוד רוממות,

הנני מתכבד להגיש לה. ר. דין־וחשבון על השיחה שהיתה אתמול ביני ובין הוד מעלתו הוזיר הגדול.

[…]

אחרי כן הרשיתי לעצמי לכתוב מלים אחדות על דרישתנו בדבר הצ׳רטר וההתישבות. להמשיך לקרוא