גידמן אמר: ״הוא נראה בעיני כמשה״.

18 באוגוסט, מינכן

באמת יכול אני כבר להפסיק יומן-פעולות זה, מפני שאיני מגיע לידי שום פעולה.

[…]

אף-על-פי-כן היה הרושם גדול. ראיתי זאת בעיניו הנוצצות של גידמן. בגלל שעתו של מיאר-כהן אנוס הייתי להפסיק בעמ' 13, אבל גידמן, האנטי-ציוני, כבר נרכש על-ידי.

הוא אמר: ״אם הצדק אתו, נופלת כל השקפתי עד-עתה למשואות. ובכ״ז חפצתי שהצדק יהיה אתו. עד עתה האמנתי, כי לא עם אנחנו, כלומר: יותר מעם. האמנתי, כי ניתנה לנו התעודה, להיות נושאי הרעיון האנושי בין עמים, וע״כ נחשבים אנו יותר מעם ארצי״. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אנו משחררים אותם גם מן הלחץ האיום של ימי הבינים, הלוחץ עליהם עוד היום בהסתר בשאלת היהודים

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

אפשר לחשוב כאילו זהו ענין לעידן ועידנים. כי אני מדבר תמיד על חדשים, שנים, עשרות שנים. בינתים נתונים היהודים באלף מקומות ללעג ולקלסה, לחרפות וגידופים, לשוד ולביזה, למהלומות ולרצח.

לא, רבותי, זהו פתרון לאלתר. אני משתק כרגע את האנטישמיות ברחבי העולם. זוהי כריתת ברית-שלום. להמשיך לקרוא

זוהי ארץ הבחירה – במקום שאפשר שיהיו חטמינו עקומים, זקנינו אדומים או שחורים, בלי שנהיה לבוז רק בעטיו של דבר כזה

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

ולכן מכילה תכניתי את הפתרון! ואם יאמר האומר: אם זהו בגדר האפשרות כבר היו עושים זאת קודם!

קודם אי אפשר היה. כעת אפשר. עוד לפני מאה, לפני חמשים שנה, היה זה בגדר הזיה. היום זהו דבר ממשי.

אתם, רבותי, מיטיבים לדעת מאחרים כי אפשר לעשות הכל בממון. להמשיך לקרוא

האמנציפציה […] איחרה לבוא. שוב אי אפשר היה לשחררנו ע׳״י תחיקה במקומות מושבותינו.

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

אני מוקיר את האמנציפציה מטעמים אנושיים, אך מטעמים מדיניים סבורני שלא הצליחה – היא איחרה לבוא. שוב אי אפשר היה לשחררנו ע׳״י תחיקה במקומות מושבותינו.

ואף על פי כן אי אפשר לבטל מעתה את שיווי-הזכויות של היהודים במקומות שהוא קיים. להמשיך לקרוא

החשוב הוא כי המדינה מקבלת בפנים וכלפי חוץ את המרות השלמה על כספיה וחדלה מהיות תלויה בחוגים בינלאומיים ובאיגודים של בנקים

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

כל הענינים האלה של הפקעת הרכוש מרצון והעברתו לרשות המדינה יכולים לזכות ויזכו בחשיבות מרובה. אך גם הם אינם עוד החלק העיקרי באושר אשר ימצא את המדינות ותושביהן ע״י יציאת היהודים. החלק העיקרי אחר הוא. מה הוא?

האם לא חשבתם כל הזמן: הן לא יתנו לנו להוציא את כל כספנו. כי כעת עדיין נתונים אנו במידה מסוימת ברשותם והם עלולים להדק במקצת את העניבה לצווארנו. זוהי איפוא הנקודה החלשה בתכניתי ?

אך אני סבור: היא היא החזקה ביותר.

[…]

זהו העיקר הגדול שכל אחד מוכרח לראותו, הננו מוציאים את האשראי העולמי מידינו. להמשיך לקרוא

התפקיד הוא למשוך אתכם אתנו או להפילכם ארצה – ולעבור שמה!

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

וכאשר תיגלה הארץ החדשה לראשונה – יופיע הדגל החדש שלנו בראש התורן. כיום אין לנו דגל. אני חושב על דגל לבן ובו שבעה כוכבים. השטח הלבן פירושו חיינו החדשים והטהורים; ושבעת הכוכבים: כי אנו רוצים לייסד את קיומנו במזל העבודה.

כך ייתכן הדבר וכך יקום ויהיה, אם אתם, רבותי, תתנו ידכם לנו. ואם אין לכם חשק לכך, ואם אתם מרגישים, כי טוב לכם למדי במצבכם כיום להמשיך לקרוא

כשם שאין אנו רוצים ואין אנו יכולים לבטל את ההבדל שבין אנשים פרטיים, כך נשארים גם ההבדלים בין האגודות המקומיות

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

המקומות במחוזותינו נמכרים פומבית. לא בכסף כי אם בפעולות. בתכנית הכללית של המדינה נקבע, אילו כבישים, גשרים, תעלות וכו' דרושים לתנועה. הדבר מסודר על פי המחוזות. בתוך המחוזות נמכרים בדומה מגרשי הערים. האגודות המקומיות מקבלות עליהן את ההתחייבות להוציא הכל לפועל בהגינות והם מקבלים את התקציב ע״י מסים אוטונומיים. כי אנו נדע מראש, אם לא ירהיבו להתחייב לקרבנות גדולים יותר מדי. הקהילות הגדולות מקבלות שטחים גדולים לשדה-פעולתם, על קרבנות גדולים אנו גומלים באופנים שונים להמשיך לקרוא