הנוצרים הפשוטים האלה טובים הם מכוהני היהודים שלנו, החושבים על הכנסותיהם בחתונות של עשירי היהודים.

17 ביוני, ריטשמונד

[…]

את הכלר שלחתי בשבת אל הבישוף מריפון, שהוא ידידו של המלך, למען ישיג בשבילי ראיון אצל המלך. גם הבישוף ברמלי מור חשב, כי דבר זה ירים את קרני. הייתי מבקש מאת המלך, כי יגיד לגדולי יהודיו, שהם יכולים לעזור לי בלי שיפגום הדבר בפטריוטיותם האנגלית. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עלה בדעתי שמו של הרומן הציוני שלי: ״אלט־נילנד״

30 באוגוסט

בנסעי היום ב״אומניבוס״[1] המיטלטל לוֶהרינג עלה בדעתי שמו של הרומן הציוני שלי:

״אלט־נילנד״

לפי השם אלטניישול של פרג[2]. מלה זו תזכה לפרסום רב.

***

[1] אומניבוס – אוטובוס הנגרר על ידי סוסים.

[2] אלטנוישול – בית כנסת בפרג. כיום בית הכנסת הפעיל העתיק באירופה. לפי אחת המסורות, ההסבר לשם בית הכנסת הוא "על תנאי שול", מכיוון שבבניינו שולבו אבנים מבית המקדש והבניה נעשתה "על תנאי" – כשיבוא המשיח יוחזרו האבנים למקומן במקדש.

אם יבוא יום וירושלים לנו תהי, ואם עוד יהיה אז לאל ידי לפעול מה, יהיה מעשי הראשון — לטהרך

31 באוקטובר, ירושלים

אם אזכרך בימים הבאים, ירושלים, לא אתענג על זכרך. משקע מעופש של אלפי שנים מלאות חדלון-אישים, קנאות אפלה ואי־נקיון, שורר בתוך רחובותיך רעי־הריח. האדם היחיד, ההוזה החביב מנצרת, אשר היה פה כל הזמן, רק הועיל להרבות את השנאה.

אם יבוא יום וירושלים לנו תהי, ואם עוד יהיה אז לאל ידי לפעול מה, יהיה מעשי הראשון — לטהרך. להמשיך לקרוא

הם סברו כי נחלו נצחון, והתוצאה היתה כי ההצעה ליסד את הבנק — ורק זו היתה הכוונה — נתקבלה בתרועת־שמחה

2 בספטמבר בקונסטנץ

הקונגרס נסתיים.

[…]

בשעת הקונגרס נלחמתי עוד מלחמה נסתרת עם הרבנים מן הגוון השחור ביותר, שבאו להתחבר אל התנועה. הם ביקשו ויתורים שמאנתי לתתם. אני הרגשתי, כי הם נואשו וחפצו עוד להציל מתבוסתם מה שאפשר. כיוון שלא עשיתי להם שום ויתורים, נצטרפו גם בלעדיהם.

 

מאבק גם בשל ענין הבנק. אך המתנגדים, ובראשם במבוס הפיקח, הסתערו בחוסר כשרון על עמדתנו להמשיך לקרוא

הורוביץ […] הסביר לי את ה״עסק״ (כפי שאמר הוא) של רביי־ה״מופת״ ודרך חייהם האציליים.

14 ביוני

אחת הדמויות המפליאות ביותר, שפגשתי עד כה, הוא הרב הורוביץ מרימנוב, חתן הרבי משם. הוא בא אלי בלוית ״מזכירו״, — כנראה, סתם משרת, שהוא התיחס אליו בזלזול. שניהם לבושים קפטנים. המשרת הוכרח להישאר בחדר-ההמתנה. הורוביץ דיבר: à coeur décounvert (בגילוי־לב) ובספקנות גדולה כלפי המהבילים[1] והסביר לי את ה״עסק״ (כפי שאמר הוא) של רביי־ה״מופת״[2] ודרך חייהם האציליים. הוא התפאר: חותני צריך ל־500 גולדין לשבוע, למרכבה, 16 למשרתים ולמשרתות. אך לא נעדרה גם תמימות מסוימת בדבריו. הוא הבטיח לקרב את כל רביי־ה״מופת״ לציונות. נדמה לי להמשיך לקרוא

כאשר עליתי אל הבימה הייתי נפעם יותר מבכל ימי הקונגרס

6 בספטמבר, בתא־הרכבת לוינא

זכרון מבזל.

בשים לב לחששותיהם של הדתיים הלכתי בשבת לפני הקונגרס אל ההיכל. ראשי הקהל קראו אותי אל התורה. את הברכה להמשיך לקרוא

קיימנו ועידה באגודת "ציון" בענין הקונגרס הציוני הכללי שבדעתי לכנס לציריך

10 במרץ

אם אין קורה דבר, רוחי נעכרה ואין אני יכול לכתוב כקיום בספר הזה. ואם קורים מקרים, אין לי פנאי לכך.

וכך משתכחים מצבי־רוח ומקרים, שבזמן מאוחר היו עשויים לענין אותי ואחרים.

[…]

באו וילי במבוס [1]מברלין, ד״ר טהון[2], ד״ר בירנבוים מברלין, מוזס מקטוביץ, טורוב מברסלוי.

[…]

החשוב מכולם הוא וילי במבוס, מארגן מיושב וצלול־דעת, אלא שהוא משתוקק למנהיגות. עם במבוס דיברתי בענינים חשובים וגם שמעתי ממנו דברים מענינים. להמשיך לקרוא