אם לא יכולנו להיות תמימי־דעים בפילוסופיה של ההיסטוריה, הנה בענינים מעשיים באנו לידי הסכם

2 במאי, וינא

שלשום, ב־30 באפריל, היתה לי שיחה גדולה ואולי הרת־תוצאות עם גולוחובסקי[1].

רק היום הגעתי לידי רשימת הדברים, כי מיד אחרי השיחה היה לי קונסוליום של רופאים, ואני נשלח בגלל מחלת־לבי למשך ששה שבועות לפרנצנסבד.

זה זמן רב חשתי עיפות, אך לא חדלתי מלפעול.

גולוחובסקי — זקן־צדעים שׂב, דיפלומטי למחצה ופיננסי למחצה, ועינים של תכלת עמוקה — עשה עלי רושם טוב יותר מכפי שצפיתי.

הוא ידע את עניננו, ידיעה שטחית ודיבר עליו בפרטות. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אחרי שיקול־דעת רב […] דחיתי בלבי את הצעתו של עלי נורי. אף כי כהן שב מקושטא בידים ריקות לחלוטין

10 באפריל, וינא

אחרי שיקול־דעת רב — לדבר על הענין איני יכול עם שום אדם — דחיתי בלבי את הצעתו של עלי נורי. אף כי כהן שב מקושטא בידים ריקות לחלוטין. הכריעה המחשבה, שאם העניו יכשל תבואנה פרעות נוראות ביהודי תורכיה.

עתה שואל אני את נפשי להמשיך לקרוא

את כהן ואת ליבונטין שלחתי לקושטא. אם הם ישובו "באפס מעשה" יבוא חיצו השני של טל: עלי נורי.

תשובה מאת טיטוני, מיום 16 במרץ: ״אי־אפשר אלא לסמוך שוב על חכמתו הרמה של מלכו הנעלה״.

(בנוגע למכתב אל השולטן).

את כהן ואת ליבונטין שלחתי לקושטא.

אם הם ישובו "באפס מעשה" יבוא חיצו השני של טל[1]: עלי נורי.

***

[1] לפי המסורת השוויצרית, אילץ המושל אוסטרי את וילהלם טל לירות חץ בתפוח שהוצב על ראשו של בנו. טל הכין חץ נוסף, אותו התכוון לירות במושל כנקמה במקרה שיחטיא.

הנני ממלא את ידו להיכנס כבא־כוחי במשא־ומתן עם הממשלה העותמנית בנוגע לחכירת ההכנסות האדמיניסטרטיביות של מחוז

יפוי־כוח בשביל כהן:

לה׳ ד"ר ל. כהן, עורך־דין.

אדוני,

כנשיא המועצה של אוצר התישבות היהודים בלונדון הנני ממלא את ידו להיכנס כבא־כוחי במשא־ומתן עם הממשלה העותמנית בנוגע לחכירת ההכנסות האדמיניסטרטיביות של מחוז עכו ועל מתן מלוה לאוצר הממלכתי.

יקבל־נא אדוני הדוקטור את רחשי הוקרתי הרבה.

ד״ר ת. הרצל

איטליה גם לא לקתה בשאלת היהודים, ודוקא משום כך תוכל ממשלתה להביא לעולם שרות גדול, בתתה את ידה לפתרון שאלה מעציבה זו

4 בפברואר, וינה

מכתב אל טיטוני[1]:

הוד מעלתו!

בעת הראיון, שכ׳ הואיל לכבדני בו ברומא, הזמינני לנסח את דרישת הציונים. הנני מרשה איפוא לעצמי להגיש לה. מ. את ההערות הבאות:

התנועה הציונית, שמייצגה הוא הקונגרס השנתי של צירים מכל הארצות, מטרתה ליצור בארץ־ישראל מקלט חוקי בטוח בשביל העם היהודי.

כנשיא הועד הפועל באתי בקשרים עם הממשלות המעונינות בשאלה זו. להמשיך לקרוא

הוא קיבלני בעמידה והושיט לי את ידו, אשר לא נשקתיה […] נדמה לי, כי בזה קלקלתי את יחסו

26 בינואר, רומא

אתמול נתקבלתי אצל האפיפיור[1]. הדרך כבר היתה ידועה לי, כי עברתי בה כמה פעמים עם ליפי.

עברתי על פני משרתים ״שויצרים״ הנראים ככמרים ועל־פני כמרים הנראים כמשרתים, על פני שרי־צבא ושלישים של האפיפיור.

הגעתי 10 רגעים לפני המועד ולא הייתי צריך כלל להמתין. דרך אולמים קטנים רבים הובאתי אל האפיפיור. להמשיך לקרוא

אני שמח שהסתלקתם מאוגנדא. אהבתכם לירושלים מוצאת חן בעיני

23 בינואר, רומא

היום קיבלני לראיון המלך[1].

[…]

מיד נקראתי. קודם הלך הקולונל וקרא את שמי לתוך הפתח — דומני שפתח את שני אגפי הדלת. באולם הראיונות בא המלך לקראתי בתלבושת של גנרל ובלי חרב והושיט לי את ידו, כשהוא מחייך בחביבות כמו למכר ישן. הוא קטן מאד, אך שכמו רחב ועמידתו צבאית מאד.

הוא הורה על כסא מרופד: ״ישים פה את כובעו!״

אחר כך ישב סמוך אלי על הספה, יותר נכון: הוא כאילו עף וצנח כילד. רגליו לא הגיעו אל רצפת החדר.

קטנות גופו היא, כנראה, מקור צערו של מלך זה, אשר בדרך כלל עשה עלי רושם שאיננו חסר חשיבות. הוא פיקח, משכיל מאד, חביב מאד וצנוע מאד. כשהוא יושב אין עוד בדעתו לעשות רושם עז. הוא העמידני במקום הנוח לי, ואכן שוחחתי שעה ארוכה באופן הטוב ביותר. אין בו שמץ התרברבות של הוד־מלכות. שיחתו חפשית ומחשבתו ערה מאד. להמשיך לקרוא