הנני ממלא את ידו להיכנס כבא־כוחי במשא־ומתן עם הממשלה העותמנית בנוגע לחכירת ההכנסות האדמיניסטרטיביות של מחוז

יפוי־כוח בשביל כהן:

לה׳ ד"ר ל. כהן, עורך־דין.

אדוני,

כנשיא המועצה של אוצר התישבות היהודים בלונדון הנני ממלא את ידו להיכנס כבא־כוחי במשא־ומתן עם הממשלה העותמנית בנוגע לחכירת ההכנסות האדמיניסטרטיביות של מחוז עכו ועל מתן מלוה לאוצר הממלכתי.

יקבל־נא אדוני הדוקטור את רחשי הוקרתי הרבה.

ד״ר ת. הרצל

מודעות פרסומת

איטליה גם לא לקתה בשאלת היהודים, ודוקא משום כך תוכל ממשלתה להביא לעולם שרות גדול, בתתה את ידה לפתרון שאלה מעציבה זו

4 בפברואר, וינה

מכתב אל טיטוני[1]:

הוד מעלתו!

בעת הראיון, שכ׳ הואיל לכבדני בו ברומא, הזמינני לנסח את דרישת הציונים. הנני מרשה איפוא לעצמי להגיש לה. מ. את ההערות הבאות:

התנועה הציונית, שמייצגה הוא הקונגרס השנתי של צירים מכל הארצות, מטרתה ליצור בארץ־ישראל מקלט חוקי בטוח בשביל העם היהודי.

כנשיא הועד הפועל באתי בקשרים עם הממשלות המעונינות בשאלה זו. להמשיך לקרוא

אני שמח שהסתלקתם מאוגנדא. אהבתכם לירושלים מוצאת חן בעיני

23 בינואר, רומא

היום קיבלני לראיון המלך[1].

[…]

מיד נקראתי. קודם הלך הקולונל וקרא את שמי לתוך הפתח — דומני שפתח את שני אגפי הדלת. באולם הראיונות בא המלך לקראתי בתלבושת של גנרל ובלי חרב והושיט לי את ידו, כשהוא מחייך בחביבות כמו למכר ישן. הוא קטן מאד, אך שכמו רחב ועמידתו צבאית מאד.

הוא הורה על כסא מרופד: ״ישים פה את כובעו!״

אחר כך ישב סמוך אלי על הספה, יותר נכון: הוא כאילו עף וצנח כילד. רגליו לא הגיעו אל רצפת החדר.

קטנות גופו היא, כנראה, מקור צערו של מלך זה, אשר בדרך כלל עשה עלי רושם שאיננו חסר חשיבות. הוא פיקח, משכיל מאד, חביב מאד וצנוע מאד. כשהוא יושב אין עוד בדעתו לעשות רושם עז. הוא העמידני במקום הנוח לי, ואכן שוחחתי שעה ארוכה באופן הטוב ביותר. אין בו שמץ התרברבות של הוד־מלכות. שיחתו חפשית ומחשבתו ערה מאד. להמשיך לקרוא

בכל־זאת הנני חוזר שנית לתכניתי, למצוא את אושר העם היהודי אצל אחינו לגזע וקרובינו לדת

12 בדצמבר, וינא

אל איזט.

ידידי היקר, אם נגיע להסדר, אעמיד לרשותך עשרת אלפים לירות ביום החתימה.

אני מוכן לשוות להבטחה זו את הצורה המשפטית שתואיל לציין לי, למשל על שמו של בנך או של איש אחר, לא חשוב מי.

 

מכתב שאפשר להראותו ושבו אני כותב לאמר: להמשיך לקרוא

אתם אומרים: ״באיזה מקום שהוא״, בעוד שהיהודים שלי ואני אומרים: ״בארץ־ישראל״

15 בספטמבר, אלט־אויסזה

חוזר לאנשי־יק״א:

אדון נעלה!

אולי רשאי אני להניח, כי אדוני שם לב לדיוני הקונגרס הששי בבזל.

מכל מקום הנני מצרף כאן תמצית הכוללת את הענינים החשובים ביותר.

בדרכנו לארץ־ישראל, שאנו ממשיכים בה בכל המרץ ובלי הפסק, השגנו תוצאת־בינים. הממשלה הבריטית הציעה לנו ישוב אוטונומי באפריקה המזרחית (ראה מכתבו של סיר קלימנט היל מיום 15 באוגוסט השנה).

להצעה הזאת, שהיא נהדרה באמת, נתן הקונגרס כולו את דעתו בתודה עמוקה; וברוב קולות הוחלט לשלוח תחילה משלחת לחקירת הטריטוריה המוצעת. להמשיך לקרוא

אנו, המסכנים, איננו דורשים כלל כל־כך הרבה. אנו היינו מסתפקים באוטונומיה יהודית תחת שלטונו של השולטן

אלט־אויסזה, 11 בספטמבר

אל הנסיר פיליפ אוילנבורג:

הוד נסיכיתו!

זה שבועים חפצתי לכתוב אליו, אך במשך כל הזמן הזה היו לי עסקי־לב קשים, עד שכל עבודה היתה לי בלתי-אפשרית.

[…]

הבטחתה של אנגליה במכתבו של סיר קלמנט היל, ובתעודות אחרות שלא נתפרסמו, למסור לנו טריטוריה יפה במזרח־אפריקה הבריטי בתורת מחוז־התישבות אוטונומי — היא גם דבר שבגודל־רוח וגם שבפקחות. במקלט זה לנרדפים מכוננת לה אנגליה על־ידי כך גם נקודת־משען חזקה לאינטרסים שלה באפריקה המזרחית. מודה אני כי מדיניות זו ממלאה אותי תודה והתפעלות גם יחד.

ובכל זאת, אנו, היהודים, נפשנו קשורה יותר בחולה של ארץ־ישראל ובטרשיה להמשיך לקרוא

אין אפוא כי־אם אמצעי אחר, יחיד: ארגון שיטתי של ההגירה היהודית

10 בספטמבר, אלט־אויסזה, שטיירמרק

מכתב אל הרטויג (אני משתמש במקצת ברשימה של נורדאו):

 

אלט־אויסזה, 11 בספטמבר 1903

הוד מעלתו,

הנני מתכבד לשוב אל נושא השיחה, כפי שהואיל להרשות לי בס״ט פטרסבורג, —אל ענין הציונות.

המכתב שה. מ. מר די פליוה כיבדני בו ביום 12 באוגוסט 1903 כולל הכרזה ממשלתית ברורה מאד, והורשיתי להשתמש בה לשם פרסום.

ה. מ. מכיר בלי ספק את המצב באותן ארצות של מדינת רוסיה, שהיהודים רשאים לגור בהן. המצב הזה מעורר דאגות בלב ממשלת ה. ר. הצאר. להמשיך לקרוא