בכל־זאת הנני חוזר שנית לתכניתי, למצוא את אושר העם היהודי אצל אחינו לגזע וקרובינו לדת

12 בדצמבר, וינא

אל איזט.

ידידי היקר, אם נגיע להסדר, אעמיד לרשותך עשרת אלפים לירות ביום החתימה.

אני מוכן לשוות להבטחה זו את הצורה המשפטית שתואיל לציין לי, למשל על שמו של בנך או של איש אחר, לא חשוב מי.

 

מכתב שאפשר להראותו ושבו אני כותב לאמר: להמשיך לקרוא

מעלה הוא תנאי להשתתפותו, שהענין יהא משולל אופי מדיני. ידוע זה שנים, כי לתנועתנו יש אופי מדיני. הוא מעלה איפוא תנאי בלתי־אפשרי

מכתב אל לֶוֶן (יק"א):

אדוני הנכבד מאד!

את תשובתו מיום 25 בספטמבר על החוזר שלי לאדונים ממועצת־הפקוח של יק״א מוכרח אני, לדאבוני, לחשוב כדחיית הצעתי. להמשיך לקרוא

אתם אומרים: ״באיזה מקום שהוא״, בעוד שהיהודים שלי ואני אומרים: ״בארץ־ישראל״

15 בספטמבר, אלט־אויסזה

חוזר לאנשי־יק״א:

אדון נעלה!

אולי רשאי אני להניח, כי אדוני שם לב לדיוני הקונגרס הששי בבזל.

מכל מקום הנני מצרף כאן תמצית הכוללת את הענינים החשובים ביותר.

בדרכנו לארץ־ישראל, שאנו ממשיכים בה בכל המרץ ובלי הפסק, השגנו תוצאת־בינים. הממשלה הבריטית הציעה לנו ישוב אוטונומי באפריקה המזרחית (ראה מכתבו של סיר קלימנט היל מיום 15 באוגוסט השנה).

להצעה הזאת, שהיא נהדרה באמת, נתן הקונגרס כולו את דעתו בתודה עמוקה; וברוב קולות הוחלט לשלוח תחילה משלחת לחקירת הטריטוריה המוצעת. להמשיך לקרוא

אנו, המסכנים, איננו דורשים כלל כל־כך הרבה. אנו היינו מסתפקים באוטונומיה יהודית תחת שלטונו של השולטן

אלט־אויסזה, 11 בספטמבר

אל הנסיר פיליפ אוילנבורג:

הוד נסיכיתו!

זה שבועים חפצתי לכתוב אליו, אך במשך כל הזמן הזה היו לי עסקי־לב קשים, עד שכל עבודה היתה לי בלתי-אפשרית.

[…]

הבטחתה של אנגליה במכתבו של סיר קלמנט היל, ובתעודות אחרות שלא נתפרסמו, למסור לנו טריטוריה יפה במזרח־אפריקה הבריטי בתורת מחוז־התישבות אוטונומי — היא גם דבר שבגודל־רוח וגם שבפקחות. במקלט זה לנרדפים מכוננת לה אנגליה על־ידי כך גם נקודת־משען חזקה לאינטרסים שלה באפריקה המזרחית. מודה אני כי מדיניות זו ממלאה אותי תודה והתפעלות גם יחד.

ובכל זאת, אנו, היהודים, נפשנו קשורה יותר בחולה של ארץ־ישראל ובטרשיה להמשיך לקרוא

הנני טרוד בצרותיהם של אחי, אך לא כשוביניסט או קנאי מוגבל

מכתב אל קירייב:

הוד מעלתו,

ירשני לעורר בלבו את זכרי לטובה.

עוד מבזל שלחתי לו אות־חיים קל: את המחזה החדש שלי, שהוצג בתיאטרון הממלכתי בברלין. לא יכולתי להיות בעת הצגת־הבכורה של ״סולון בלידיה״[1], מפני שבאותו זמן נתכנס הקונגרס הציוני שלי בבזל.

ביותר אני מבכר את הספרות על הפוליטיקה. להמשיך לקרוא

אין אפוא כי־אם אמצעי אחר, יחיד: ארגון שיטתי של ההגירה היהודית

10 בספטמבר, אלט־אויסזה, שטיירמרק

מכתב אל הרטויג (אני משתמש במקצת ברשימה של נורדאו):

 

אלט־אויסזה, 11 בספטמבר 1903

הוד מעלתו,

הנני מתכבד לשוב אל נושא השיחה, כפי שהואיל להרשות לי בס״ט פטרסבורג, —אל ענין הציונות.

המכתב שה. מ. מר די פליוה כיבדני בו ביום 12 באוגוסט 1903 כולל הכרזה ממשלתית ברורה מאד, והורשיתי להשתמש בה לשם פרסום.

ה. מ. מכיר בלי ספק את המצב באותן ארצות של מדינת רוסיה, שהיהודים רשאים לגור בהן. המצב הזה מעורר דאגות בלב ממשלת ה. ר. הצאר. להמשיך לקרוא

הקונגרס הזה הבליט אפוא את אמיתותם של הדברים […] את ההגירה שלא על מנת לחזור אפשר לכוון אך ורק לארץ־ישראל

5 בספטמבר, אלט־אויסזה

אל פליוה! הוד מעלתו,

בהשתמשי ברשות שהואיל בטובו לתת לי לשוב לשאלה הציונית אחרי הקונגרס בבזל, הנני מתכבד להגיש לה. מ. את הדברים הבאים. ניהול הקונגרס היה מייגע יותר מתמיד, כי התרגשות הרוחות היתה יוצאת מן הכלל עקב המאורעות המעציבים. אף־על־פי־כן עלה בידי לקיים את הסדר ולהשליט שקט. אמת, בלי המכתב שה. מ. הואיל בטובו למסור לי ב־12 באוגוסט[1] לא הייתי יכול להגיע לתוצאות אלו. אך בפרסמי את המכתב חפצתי להפסיק בזה כל ויכוח.

הרגע הקשה ביותר היה להמשיך לקרוא