רק חסרה לנו עד עתה האמונה בעצמנו. ביום שנאמין בעצמנו יבוא קץ מצוקתנו המוסרית

22 באוגוסט, אלט-אויסזה

שוב בא מכתב מאת לורד רוטשילד בהתנגדות ידידותית מיום 18.8, ואני עונה עליו לאמור:

לורד רוטשילד החביב!

קיבלתי בתודה את מכתבו החביב־המתנגד מיום 18 לח. ז. אין אני יכול להסכים, כי הישוב היהודי, שהייתי רוצה לכונן מוכרח להיות פעוט, חרדי ואי־ליברלי. שלוש שנים עבדתי כדי לענות על חשש זה וכדומה לו תשובה מקיפה.

תשובה זו היא בספר בשם ״אלטנוילנד״, שיופיע בעוד שבועות אחדים, ואדוני יהיה בין הראשונים אשר אשלח להם את ספרי.

אך דבר אחד רוצה אני להגיד כבר עתה. להמשיך לקרוא

אני כבר רואה עכשיו, כי להבא כמו עד עתה אין לי להישען אלא על כוחותי שלי

5 באוגוסט, בתא־הרכבת בין אטנג ובין אויסזה

אותו מכתב מסתורי של רוטשילד, שעוד בקושטא הודיעו לי עליו, ואשר זה ארבעה ימים אני מרבה לשאול במברקים על תכנו, — ניבעו מצפוניו.

הבוקר קבלתי מאת גרינברג על־ידי הטלגרף את תמצית התוכן.

על כך אפשר להשיב רק מלה אחת: פטפוט!

את טופס המכתב גופו אקבל עוד באויסזה, ועל פיו אערוך את תשובתי — אם בכלל עוד אענה עליו. להמשיך לקרוא

דרך המשא־ומתן של התורכים היא ילדותית, לכן אין מתאמצים ביותר בשיג־ושיח עמהם. ולכן שוב ידם על העליונה.

4 באוגוסט

עדיין אני ב״קונוֶנשונל״ באיזה מקום בהונגריה.

 

אם נוסעים ברכבת־בלילה חם ללא־שינה מוסיפים לחשוב על כל ענין מתחילתו ועד סופו.

אילו שגיאות שגיתי הפעם? האם לא הייתי צריך לעשות פשוט — במקום להשתמש באוניפיקציה בתורת אמתלה להתישבות — עסק בשביל השולטן, כדי שייוכח שאני ישר מאחרים? יכולתי לטלגרף לרוטשילד או לשלוח מישהו למורגן. להמשיך לקרוא

צרות היהודים במזרח אירופה אינן מרשות לנו להוסיף ולהמתין. ואמנם, כבר באתי במגע עם ממשלת אנגליה

2 באוגוסט, בתוך סירת־הקיטור שלי

[…]

״כן״, הסכים איברהים, ״ואשר לאדוני, הנה רוחש לו ה. ר. רוב הוקרה וחיבה. מה שהוא רוצה לעשות בשביל עמו, הוא יפה מאד. הציונות היא רעיון נעלה מאד״.

הבעתי תודתי ואמרתי, כי אשאר תמיד ידיד תורכיה וחובב השולטן הזה הנוטה חיבה ליהודים. אך צרות היהודים במזרח אירופה אינן מרשות לנו להוסיף ולהמתין. ואמנם, כבר באתי במגע עם ממשלת אנגליה והגשתי למיניסטר־הקבינט לורד ג׳מס  of Hereford את הצעותי ליסוד ישוב יהודי באפריקה. אין אנגליה דורשת מאתנו שום קרבנות כסף. אדרבא, יש לקוות לכל מיני הקלות.

איברהים אמר שהוא מבין זאת היטב וגם הביע את דעתו, כי בראות השולטן את הצלחותינו ביסוד ישוב באפריקה יקל גם לו לעשות עמנו דבר־מה.

כלפי זה אמרתי, כי אולי יהיה מאוחר לנו לאחר שנשקיע סכומים כבירים במקום אחר.

אחרי כן עברה השיחה להבעת אהדה ליהודים. איברהים סיפר לי על מחזה נוצרי, שמו הסוחר מויניציא, שאולי אני יודע אותו. שם מופיע יהודי מלוה ברבית, הרוצה לחתוך ליטרא בשר מחזהו של נוצרי. את המחזה הזה שיחק בתיאטרון של יילדיז שחקן איטלקי — מה היה שמו?

״סלויני רוֹסי?״ עזרתי לו.

״רוסי!״ אמר איברהים בעליצות והוסיף: ״הוא רואה, דברים כאלה אין אצלנו. אין לנו תיאטרון. ממילא אין מקום למחזה השמצה כזה״.

ה. ר. קיבל את דו״ח ראש הוזירים ועלי לבוא מחר אחרי הסלמליק להיפרד ולמחרת בערב אוכל לנסוע מפה

31 ביולי, לעת־ערב

בסירה שלי קונסטנטינוס, בהפליגי לפני בשיקטש, בשעת דמדומי־ערב נפלאים.

זו היתה ההכרעה היום, קצרה וחריפה כמו מערכה אחרונה. בהגיעי בצהרים לפני בשיקטש, שלחתי מיד על־ידי וֶליש את מכתבי אל השולטן.

[…]

מיד צוה איברהים לקרוא לעריף בי ושלח את מכתבי אל ה. ר.

לא נאלצתי להזיע זמן רב יותר מדי, ולהביט כשבוי אל חלקת הרקיע ואל מעט העלים ואל קרן־זוית הלבנה של הקיוסק. במהרה חזר עדיף מאת ה. ר. ובפניו כעין ארשת קפאון אכזרי. להמשיך לקרוא

היינו בכל זאת מבכרים את החבל היקר והקטן של ארץ־ישראל. היא סמל. נפש עמנו קשורה בה

31 ביולי, תרפיה

המשא־ומתן נמשך וכן מתיחות העצבים. הטכס אינו משתנה.

[…]

הודיע לי ראש הוזירים, כי נצטוה להודיעני, שהשולטן נכון להיכנס במשא־ומתן על הצעותי.

החויתי קידה עמוקה.

אחר כך נכנסנו לשיחת בית־קפה מעורפלת, צפה על פני מים, אפופה עשן סיגריות, וזו נקראה מעין משא־ומתן.

הכל היה כל כך מעורפל עד שלא נשארו בזכרוני שום דברים של ממש. להמשיך לקרוא

לא רק אדמות ארם־נהרים וחיפה […] היו מפיקות מזה תועלת, כי-אם כל הממלכה העותמנית כולה

28 ביולי, תרפיה

את פרשת יום אתמול, שהיתה משונה מאד כמו הכל, אכתוב אחר כך.

מכתב אל השולטן:

הוד רוממות,

הנני מתכבד להגיש לה. ר. דין־וחשבון על השיחה שהיתה אתמול ביני ובין הוד מעלתו הוזיר הגדול.

[…]

אחרי כן הרשיתי לעצמי לכתוב מלים אחדות על דרישתנו בדבר הצ׳רטר וההתישבות. להמשיך לקרוא