אסע איפוא מחר דרך קונסטנצה. אקוה כי ההפלגה בים לא תהיה ״שחורה״ ביותר

11 בפברואר, וינא

היום קיבלתי ידיעות טובות ומרגיעות, שעל פיהן אין עלי לראות את הנסיעה כדבר שבסכנה. ומבירי כותב, כי לפי הידיעות שבידו מכוונים הדברים למסילת־הברזל החג׳זית. ואֶליש כותב, כי איברהים הגיד לו, כי הזמנת השולטן באה לטובת ענינינו אנו וגם לטובת הממשלה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הדבר מזכירני את הזמן שבו כתבתי בפריז את "מדינת היהודים"

8 בפברואר

בראש מלא וגדוש ענינים אלה, ובשעה שאשתי חולה, הייתי מוכרח אתמול לכתוב פיליטון על משחקים יפניים.

הדבר מזכירני את הזמן שבו כתבתי בפריז את "מדינת היהודים" ואז הייתי הולך גם אל בית־הנבחרים, כדי להודיע על ישיבה, שבצדק כבר נשכחה למחרתה. והפיליטון גם טוב למדי.

כדי לתת לי הסברים מסוימים בנוגע לעניניו הנני מבקשו לבוא מיד לקושטא. איברהים

5 בפברואר, וינא

אמש קבלתי את המברק הזה מיילדיז:

ד״ר ת. ה. וכו'.

כדי לתת לי הסברים מסוימים בנוגע לעניניו הנני מבקשו לבוא מיד לקושטא. איברהים.

קיבלתי את המברק בשעה שאשתי חלתה ושכבה בחום גדול.

מכל מקום, אי אפשר היה לדבר על ״מיד״. הזמנתי את קרימינצקי, קיבלתי את הבטחתו, שהוא מוכן לנסוע אתי ואחר טלגרפתי עוד אמש: להמשיך לקרוא

זה יסלקני באחד הימים

30 בינואר, וינא.

[…]

אחר־כך, כשטיפלתי בחדרי בפיליטונים שהגיעו מן הדואר, היתה לי שוב התקפה של אנֶמית־המוח. לא הגדתי לאיש דבר. שמא יוודע הדבר לאבותי ויצטערו. ואילו רעייתי לא תהיה חביבה יותר משום כך. להמשיך לקרוא

מיד החלטתי להוציא לפועל את נסיונו של אופנהיימר

25 בינואר, וינא

אתמול קראתי ב״ולט״ את סוף המאמר של אופנהיימר[1]: ״התישבות יהודית״. ההתלהבות שבפסקה אחרונה, אותה השואה של נסיון — [2]Rahaline ברכבת־הנסיון החשמלית: Berlin-Zossen הקסימוני, ומיד החלטתי להוציא לפועל את נסיונו של אופנהיימר. אף כתבתי לו מיד להמשיך לקרוא

הציונות היתה השבת שבחיי

24 בינואר, וינא

הציונות היתה השבת שבחיי.

סבורני, כי כוחי כמנהיג מקורו בזה, שאני, אשר כאדם וכסופר יש לי והיו לי ליקויים רבים כל כך, ועשיתי הרבה שגיאות ושטויות רבות כל כך, הנה בתנועה הציונית הייתי בר־לבב וחסר־פניות לחלוטין.

בהקיצי לפעמים בבוקר בשעה מוקדמת ביותר, מרחיקות מחשבותי להפליא. אז אני פותר לי כמה משאלות היום ואני חש פתרון לאחדות משאלות הנצח.

הבוקר הרביתי לחשוב על גוף האדם, שידיעתנו עליו מוגבלת כל כך. חכמי־הרפואה לקויים בעוורון מקצועי של בעלי־מקצוע שרגשותיהם נתקהו.

איזו מכונה נפלאה הוא גוף האדם. מעבדה כימית, מפעל־כוח. כל תנועה, מרצון ושלא מרצון, מלאה חידות ופלאים. אילו גזים ונוזלים, מזיקים ומועילים, נוצרים פה. לכן מאמין אני בתורת הזֵירום. ברור, כי כשׁם שׁהגוף החי יוצר ארסים, כך הוא יוצר גם חמרי־רפואה, שבודאי ימצאו אותם במרוצת הזמנים.

ותנועה זו […] משוועה לכסף ואין. מדוע? מפני שאדירי־הכסף בין היהודים הם מתנגדינו

11 בינואר, וינא

Cowen מודיע, שהוא משתדל שוב להשיג לי פגישה עם ססיל רהודס.

[…]

כדי להגיע לכך הנני שולח את התזכיר הזה ללונדון, שזנגויל יתרגמו לאנגלית וכהן ימציאו לידי רהודס:

מר ססיל רהודס!

זה ירחים אחדים עמלים ידידים משותפים להשיג בשבילי פגישה אתו. אך כיום הזה רבתה עלי העבודה ולא אוכל לבוא ללונדון אלא אם אדע מראש, כי הוא שם לבו באמת לעניננו. דבר זה היה, כמובן, יסוד מספיק לנסיעתי, שכן אני נזקק לו. כשאני מתבונן בכל הדבר רואה אני כי הוא היחיד היכול לעזור לי עתה. להמשיך לקרוא