הלכנו אל הסוליסיטור של הבנק of England כדי לשמוע את חות דעתו המשפטית, הוא אמר, שאנו יכולים ליסד את הבנק בשבע מניות. ולנו יש 200,000.

5 באוקטובר, בבוקר, לונדון

במלון בורלינגטון לובש הענין צורה של בנק. באולם שלנו מתנהלות שיחות חשובות. כהן מהמבורג עומד על צדם של האנגלים, שעדיין אינם רוצים ליסד את הבנק, אלא בראשונה קורפורציה של מעבר. וולפסון וקאן־האג, אנשי־האמון שלי, רוצים לגשת מיד לענין. אף על פי כן נטיתי אתמול לדעת כהן החששן, שהוא יועץ חביב וזהיר. אך כהן עשה את המשגה להמשיך לקרוא

מן ההכרח לייסד עתה את הבנק. בהוצאות הרישום והיסוד יישאו וולפסון, קאן ואני.

5 באוקטובר 3/4 7 בערב

אחר הצהרים va et vient (תנועה מתמדת) במלון בורלינגטון. מועמדים להנהלת הבנק מציגים את עצמם. —"ועד הבנק" מתנגד ברובו לכך שהבנק ייוָסד מיד. בנטויטש retires (נסוג אחור), כשם שעשה כך גם קול. גולדסמיד, כשלבש הענין צורה רצינית. להמשיך לקרוא

אוילנבורג כותב, כי אם הקיסר לא יראני בירושלים, תיגרם לו אכזבה

2 באוקטובר, בסירת־הקיטור מפליסינגן אל קוינבורו

אתמול קרה כדבר הזה. בבוקר נסעתי עם קאן מהאג לאמשטרדם, אשר שמה הועדתי את מכתבַי. אני לא ציפיתי כלל, או לכל היותר רק Vaguement (במעומעם), כי אוילנבורג יענני.

במלון־דילן אמרו לי, כי עוד שלשום חפשני פה אדון אחד. כיון שכתבתי לאוילנבורג ולמשפחתו כי אגור באמשטרדם במלון־דילן, לכן הרגשתי מיד כי דברים בגו. להמשיך לקרוא

הייתי חולם צעיר ומחוסר־תוכן, שראה רק את צורת הדברים. היום מדברת הארץ אלי בלשון אחרת.

האג, 30 בספטמבר

שוב עברתי בנוף הריחני של הולנד. אבל לא כלפנים. ב־1885 הייתי חולם צעיר ומחוסר־תוכן, שראה רק את צורת הדברים.

היום מדברת הארץ אלי בלשון אחרת.

אני רואה עיר עולה פתאום מן המישור, בלי הר, נהר או ים. אפשר לומר, בלי גורם. זוהי האג.

אות ומופת כי הרצון מרומם את הערים. להמשיך לקרוא

מתוך כל הטעמים האלה אני מרהיב עוז בנפשי לבקש מאת הוד רוממותו, כי ישמעני עוד לפני מסעו לקושטא

21 בספטמבר, בתא־הרכבת אצל ציריך

[…]

רוצה אני לכתוב מפריז את הדברים האלה אל אוילנבורג:

להוד מעלתו,

אני מכיר תודה מקרב לבי על אשר הואיל לשמוע אותי בוינא ולפתוח לי פתח־תקוה לעזרה ולתת לי הזדמנות לדבר עם האדון פון בילוב. לדאבוני, לא נשלמה השיחה האחרונה, שכן הוד מעלתו נאלץ לנסוע אל הרכבת כדי לקבל את פני הוד רוממות הקיסר. המשא־ומתן לא יצא מגדר הנקודות, שעל פיהן יש להניח, כי תנועתנו מחלישה את מפלגות־המהפכה ונלחמת בהן.

בתחילה אמנם חשבתי, כי מטעם זה בלבד נוכל לזכות בחסות הוד רוממותו. אך אחרי ההערות של הוד מלכותו הדוכס הגדול רשאי אני להניח, כי גם המשך פעולת תנועתנו במזרח, — כאשר נצליח לסדר את יציאת המוני העובדים לשם התישבות, — עשוי לעורר את התענינותה של המדיניות הגרמנית. להמשיך לקרוא

שיחתנו היתה, לדאבוני, יותר שיחת־חולין מאשר שיחה מדינית מוצקה

18 בספטמבר, אישל

אתמול היה יום יוצא מן הכלל, שהיה יכול להיות יום־גורל לתנועה. האם יקבלני הקיסר?

[…]

בילוב קיבלני בחדרו כשמלתחותיו פתוחות — הוא הגיע רק זה עתה, הוא בא לקראתי בחביבות מקסימה: הוא כבר קרא הרבה משלי, שמח להכירני וכו'.

וכאן נהייתי חלש. מול אוילנבורג, שקיבלני בקור־רוח, הייתי מוצק, דיברתי דברים קשים כגידים וברורים. אך אצל בילוב הייתי, לדאבוני, סופר אוהב־כבוד והתאמצתי להבריק ב־mots (אמרות יפות) יותר מאשר לדבר ברצינות על הענין. זו היתה פשוט שעת־חולשה, שנגרמה על-ידי התנהגותו הנחמדה להמשיך לקרוא

אמרתי: ״תנועתנו קיימת; אני מצפה, כי ממשלה זו או אחרת תסייע לה

16 בספטמבר, וינא

היום לפני הצהרים אצל אוילנבורג[1].

[…]

נדמה לי, כי את הרושם החזק ביותר טבעתי בו כשאמרתי: ״תנועתנו קיימת; אני מצפה, כי ממשלה זו או אחרת תסייע לה. בתחילה חשבתי כי תהיה זו אנגליה. זה מונח בטבע הדברים. אך ינעם לי יותר אם תהיה זו גרמניה להמשיך לקרוא