אם לא יכולנו להיות תמימי־דעים בפילוסופיה של ההיסטוריה, הנה בענינים מעשיים באנו לידי הסכם

2 במאי, וינא

שלשום, ב־30 באפריל, היתה לי שיחה גדולה ואולי הרת־תוצאות עם גולוחובסקי[1].

רק היום הגעתי לידי רשימת הדברים, כי מיד אחרי השיחה היה לי קונסוליום של רופאים, ואני נשלח בגלל מחלת־לבי למשך ששה שבועות לפרנצנסבד.

זה זמן רב חשתי עיפות, אך לא חדלתי מלפעול.

גולוחובסקי — זקן־צדעים שׂב, דיפלומטי למחצה ופיננסי למחצה, ועינים של תכלת עמוקה — עשה עלי רושם טוב יותר מכפי שצפיתי.

הוא ידע את עניננו, ידיעה שטחית ודיבר עליו בפרטות.

כדי לגרום לו הנאה דיברתי צרפתית. הוא מיטיב לדבר בשפה זו כמוני; אלא שלפעמים יש לו אינטונציות של ה״קומדי פרנסיז״ — למשל, Considèration ב-â רחב מאד.

איני רואה זכות לעצמי ברכישתו, כי בעת שיחתנו הלך ונרכש מאליו לציונות, לבסוף הרחיק ללכת מכפי שהעזתי לקוות.

התחלתי באמרי:

״הואיל ולא היה לי להודיעו דבר רציני ביותר, לא חפצתי להטריח את ה. מ.״

אחר כך נתתי לו את מכתבו האחרון של הדוכס הגדול אלי ואת מכתבו של פליוה מדצמבר, על הראשון עבר ברפרוף, את השני קרא פעמים מתוך השתוממות מוצנעת היטב.

ואז — הואיל ורוסיה תומכת בציונות — בא עמי מיד לידי הסכם.

השיחה התנהלה זמן־מה רק בצורת ערבסקות. הוא התפלא על שני דברים:

  1. כי בצרפת, שיש בה 50 או 60, לכל היותר 100 אלף יהודים כנגד 38 מיליון תושבים, עלולה היתה לקום אנטישמיות כבירה כל־כך.

הסברתי את הדבר בכשרונו של דרימון (Drumont) ובכוחם הרב של הרוטשילדים.

הוא ציין את ענין דריפוס ואופיו המרעיש והעיר על מה שאמרתי בנוגע לדרימון: גם לואגר אינו קוטל קנים.

חוץ מזה אמר, כי האנטישמיות, ככל דבר מוגזם ובלתי־בריא, היא לתועבה לו, אף כי בדרך הטבע קרוב לו הנוצרי מן היהודי.

  1. היה תמה על מספרם המועט של היהודים. אילו היה מספרם בימי הנוצרי רק 100.000, הרי היו צריכים להגיע, בדרך הכפלה כל 50 שנה, עד לידי מילירד.

(כמדומה, החשבון הוא פנטסטי במקצת).

אולם אני העירותי בכובד־ראש:

״היו לנו אבדות אכזריות במהלך ההיסטוריה שלנו, בפרט בימי הבינים״.

על כך אמר:

״אולם גם הנוצרים נרדפו, למשל, הנוצרים הראשונים״.

השיבותי:

״הנוצרים הראשונים היו יהודים״.

אם לא יכולנו להיות תמימי־דעים בפילוסופיה של ההיסטוריה, הנה בענינים מעשיים באנו לידי הסכם.

הוא סיפר לי על מצוקת היהודים בגליציה, שהוא מכיר אותה יפה מאחוזתו. ״הם גוועים ברעב ובדחקות״.

״אך לפני מותם״, אמרתי, ״יפנו אל המפלגות המהפכניות״.

"הם כבר שם" אישר.

הוא נוטה איפוא לפתרוני. אבל, לדעתו, אין צורך שיהיה זה אמצעי קטן או פתרון לחצאין. אם ידובר על 200.000—100 יהודים, לא תוכלנה הממשלות הגדולות לפעול לטובת הענין. ולא כן, אם נדרוש מתורכיה אדמה וזכויות בשביל 5—6 מיליון יהודים.

״איני דורש יותר מזה״, קראתי. ״הרוצה הוד מעלתו לעמוד בראש הפעולה הזו?״

״אין זו השעה הנכונה, טרם סיימנו את עניני מוקדון. רפורמות־מירצשטגר[2] טרם התגשמו. את אלו צריך לבצע תחילה. דרושה גם תכנית פוזיטיבית להגשמה״.

״איך מתאר לו הוד מעלתו את הדבר?״

״על זה יש לחשוב תחילה. יש לשקול את הדבר״.

הצעתי לפניו בקצרה את תכניתי:

אוצר התישבות היהודים מקבל את הזכיון, ועל יסוד זה הוא מקים בהון מספיק את חברת הקרקעות.

חברת הקרקעות מנהלת את המדינה בשם השולטן, משלמת לו תשלום וגובה את המסים. המתישבים יהיו לנתינים עותמניים, המקומות הקדושים — אכסטריטוריאליים.

כל זה מצא חן בעיניו. בכל־זאת נעים היה לו, אילו קיבלה עליה אנגליה את היזמה. גם רצוי היה לו, שאבטיח לעצמי תמיכה בהונגריה. באמרי לו, כי קרבר מתיחס לדבר באהדה, היה בקולו כעין פקפוק, אולם הוא אמר רק זאת: ״עליו להבטיח לו תומכים בהונגריה, לדבר עם גרף טיסא״.

״אפשר שגרף טיסא יחשוש להשפיע לרעה על יהודיו רבי־ההשפעה, העורכים בשבילו את הבחירות הליברליות״.

"אך עליו לרכוש בכל־זאת לו את הממשלה ההונגרית. הדבר הוא הכרחי".

אחר כך דיברתי עוד בקצרה ובלגלוג על עמדתם של היהודים הגדולים באוסטריה.

פה, באוסטריה, אין הדבר ידוע למדי, מפני שתיקתה של הנ. פר, פר. הסיבה: בנדיקט אינו מודה במציאותו של עם יהודי, שאני מחייבה, "והא ראיה, אני הנני אחד ממנו".

״והוא״, שאל גולוחובסקי, ״מה הוא? פרוטסטנט?״

״לא. הוא שייך למין, שלא ראיתיו מימי: הוא אוסטרי. אני מכיר גרמנים, פולנים, צ׳כים — אך מעודי לא ראיתי אוסטרי״.

המיניסטר האוסטרי לעניני חוץ חייך כמסכים.

ובזה הסכמנו, שעלי להשתדל לרכוש את הונגריה ולהביא לידי הצעת־יזמה אנגלית.

הוא מצא את הענין, להחזיר את היהודים לארץ־ישראל, כה ראוי לשבח עד שאמר: לפי דעתו מחויבות כל הממשלות לתמוך בדבר תמיכה כספית!

מה היה פרצופם של היהודים ה״פטריוטים״ האמידים, אילו יכלו לשמוע עמי את הדברים האלה!

הוסכם בינינו עוד, שאחרי הדיליגציות אבקרו שנית וכאשר ליוני אל הפרוזדור, לחץ את ידי שלוש פעמים: ״להתראות!״

המשרתים נהגו בי אחרי הראיון הארוך כבוד רב.

***

[1] גולוחובסקי – שר החוץ של האימפריה האוסטרו-הונגרית.

[2] ב־3 באוקטובר 1903 נפגשו בטירת מירצשטגר (בשטיירמארק) הצאר ניקולאי השני, הקיסר פרנץ יוסף ומיניסטרי החוץ שלהם גולוכובסקי ולאמבסדורף והסכימו על תכנית של רפורמות במקדוניה, שאותה יגישו לתורכיה כתביעה מטעם המעצמות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s