הקונגרס הזה הבליט אפוא את אמיתותם של הדברים […] את ההגירה שלא על מנת לחזור אפשר לכוון אך ורק לארץ־ישראל

5 בספטמבר, אלט־אויסזה

אל פליוה! הוד מעלתו,

בהשתמשי ברשות שהואיל בטובו לתת לי לשוב לשאלה הציונית אחרי הקונגרס בבזל, הנני מתכבד להגיש לה. מ. את הדברים הבאים. ניהול הקונגרס היה מייגע יותר מתמיד, כי התרגשות הרוחות היתה יוצאת מן הכלל עקב המאורעות המעציבים. אף־על־פי־כן עלה בידי לקיים את הסדר ולהשליט שקט. אמת, בלי המכתב שה. מ. הואיל בטובו למסור לי ב־12 באוגוסט[1] לא הייתי יכול להגיע לתוצאות אלו. אך בפרסמי את המכתב חפצתי להפסיק בזה כל ויכוח.

הרגע הקשה ביותר היה כשביקשתי להודיע לקונגרס על הצעת הממשלה הבריטית בנוגע לטריטוריה באפריקה לצורך התישבותנו. כפי שהיה לי הכבוד לספר לה. מ., ביקשתי את עזרתה של ממשלת בריטניה לשם השגת ארץ־ישראל המצרית (אל עריש).

אחרי שבקשה זו נדחתה על-ידי ממשלת מצרים, הואילה הממשלה הבריטית בנדיבותה להציע לנו טריטוריה באפריקה המזרחית. הצעה זו כלולה במכתבו של סיר קלמנט היל מיום 14 באוגוסט, בזל; וברגע שקיבלתי את ההודעה הזאת, טרם ידעתי מה שנודע לי אחר־כך: כי טריטוריה זו אינה מתאימה לצרכינו. ואמנם, סיר הרי ז'ונסטון[2], לפנים מושל ואחד הבקיאים הגדולים בארץ הנדונה, פרסם זה עתה ב־Times, כי רק 20 למאה מן הטריטוריה המוצעה יוכלו לשמש לצרכי התישבותנו, וגם מכשולים קשים אחרים ממריצים אותם להתנגד בהחלט להצעה, שלא תאפשר, אגב, אלא התישבות של כמה אלפי משפחות. אולם אף כי לא ידעתי את העובדות האלו בשעת הקונגרס, הנה הכרתי היטב את התנועה הציונית כדי לדעת מראש איך תתקבל ההצעה האנגלית. הכרת־הטובה היתה כללית, ההתרגשות הגיעה עד לידי דמעות — ברם אפריקה המזרחית איננה ארץ־ישראל.

 

אחרי מלחמה עזה למדי לא יכולתי להביא לידי הצבעה אלא את השאלה המוקדמת, כלומר, שיגור ועדת־חקירה — ההחלטה האחרונה נדחתה לקונגרס אחר, שיתכנס בעוד שנה או שנתים.

רק בעמל רב עלה בידי להגיע לידי תוצאה צנועה זו, מפני שאופוזיציה חזקה התנגדה אפילו למעשה־האדיבות שבהקדשה תשומת־לב להצעה האנגלית; ואופוזיציה זו מורכבת רובה ככולה מן הציונים הרוסים. ובישיבה פרטית של הציונים הרוסים אפילו התחילו כבר לקשור לי תואר של בוגד!

הנני מציין את העובדות הללו בחירות גמורה, ללא כל עקיפין.

בקונגרס היו 295 קולות לטובת קבלת ההצעה לתשומת־לב, 177 נגד. המיעוט היה כמעט כולו רוסי. הרוסים המעטים, שהצביעו בעד קבלת ההצעה לתשומת־לב עשו זאת מתוך זיקה אישית אלי ומשום שבטוחים היו, כי אני לא אתן אות ליציאה לאפריקה.

ברי איפוא בהחלט מהו המצב.

אם יש מצדדים בזכות התישבות באפריקה, הרי הם בארצות אחרות ולא ברוסיה. התופעה היא מוזרה, אך אין להכחישה. היתה לי הזדמנות להכיר שם גם את השקפותיהם של כמה מהפכנים יהודים מרוסיה החיים בחוץ־לארץ. דומני, שהם נגד אפריקה ובעד ארץ־ישראל.

את היחס המוזר הזה — משום שעד עכשיו לא היו אלה ציונים לא מקרוב ולא מרחוק — אפשר לפרש כך: הגירה לאפריקה תמשוך רק אלפים אחדים של פרוליטרים, וערכה הפוליטי יהיה אפס. בעוד שאם העם היהודי יכונן שבתו בארץ־ישראל, ישתדלו החלקים המתקדמים לקחת חלק בתנועה, כדי שלא יבואו במאוחר לתוך חברה חדשה, שבה לא יאחרו להיאחז המפלגות הבורגניות המשַׁמרות והריאקציוניות.

הקונגרס הזה הבליט אפוא את אמיתותם של הדברים, שהיה לי הכבוד להרצות בס״ט פטרסבורג. את ההגירה שלא על מנת לחזור אפשר לכוון אך ורק לארץ־ישראל.

עתה נתלות תקוות גדולות בהבטחה הממשלתית הכלולה במכתב ה. מ. מיום 12 באוגוסט.

הכזבת התוחלת הזאת תסַבך את המצב.

הם לא יאמינו לי עוד, וכל מה שתפסיד הציונות המתנהלת על־ידי ועל־ידי ידידי תרווחנה המפלגות המהפכניות.

הפתרון הרצוי תלוי אפוא בממשותה של ההשתדלות המובטחת אצל הממשלה העותמנית. ה. מ. הואיל בטובו להודיע לי בהמשך שיחתנו האחרונה, כי המכתב מ־12 באוגוסט נשלח אלי בהסכמתו ובפקודתו של ה. ר. הצאר. השתדלות אישית ישירה מצד ה. ר. הצאר אצל ה. ר. השולטן תעשה אל נכון רושם מכריע, בפרט שאנו רוצים להציע יתרונות כספיים לאוצר העותמני.

הנני מדמה בנפשי את ההשתדלות בצורה הבאה. אם ה. ר. קיסר רוסיה ימצא לראוי לתת על־ידי מכתב הממליץ על תכניתנו הציונית, אביא אותה אל ה. ר. השולטן, אשר כבר קיבלני לראיון בשנת 1901.

אם בו בזמן יקבל האדון הציר של רוסיה בקושטא הוראות להיות לי לעזר בצעדי, אסע ביתר תקוה לקושטא כדי לנהל שם משא־ומתן.

הדיפלומטיה הצרפתית, המסורה בידידות לעניניה של רוסיה, צריכה כמובן לנטות חסד להצעתנו. סבורני, כי ה. מ. הגרף למסדורף יקבל על נקלה תמיכה זו, אם ידרשנה.

ואשר לגרמניה, מאמין אני כי מצד זה לא יהיו קשיים. היה לי הכבוד להיפגש עם הדוכס הגדול מבדן בארמון מינוי, וה. מ. רמז לי, כי הממשלה הגרמנית, בלי שתהיה בעצמה פעילה בדבר, תתמוך ברצון בהצעה הרוסית למסור את ארץ־ישראל ליהודים.

לאחרונה אין זו עזות להגיד, כי הממשלה האנגלית, שנתנה לנו זה עתה הוכחה כה נדיבה לרגשותיה כלפי עמנו האומלל, תעזור לנו גם היא במאמצינו לקבלת ארץ־ישראל.

אין הדבר תלוי אלא בממשלת ה. ר. קיסר רוסיה, שכל זה יוצא לפועל במהירות. במשך שנים הכשרתי את הקרקע בקושטא, ובין החוגים הממשלתיים התורכיים יש ידידים רבים לעניננו, עניין שנודעים ממנו יתרונות כל־כך רבים למצבה הכלכלי של תורכיה.

רואה אני אפשרות להביא בזמן קצר לידי פתרון השאלה, אם יתמכו בי בחזקה.

כלומר, שבעוד ירחים מספר תוכל להתחיל ההגירה.

הנני מחכה בהכנעה להחלטות ממשלת ה. ר., ומבקש מאת ה. מ. לקבל את רחשי הוקרתי הרבה ומסירותי.

ת. הרצל

***

[1] מכתב לפרסום בו מאשרת ממשלת רוסיה את תמיכתה בציונות.

[2] סיר הארי ג'ונסטון – בוטנאי, מגלה ארצות, בלשן ומושל קולוניאלי בריטי באפריקה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s