זוהי התקוממות המלחים נגד הקברניט שלהם. יעזור נא להגיע קודם אל הארץ, ומיד תחדל ההתקוממות. אך גם ההצטרפות לסוציאליסטים תחדל

10 באוגוסט, פטרבורג

רק היום, לאחר שסיימתי את העבודות התכופות ביותר, יכול אני לרשום פרשת פגישותי עם ראשיה של רוסיה כיום.

שלשום בבוקר — אצל פליוה. רגעים מעטים בחדר ההמתנה. חדר צנוע, שוערים מסוגננים יפה. עתים מופיע מין שוטר־חרש.

כחמשה רגעים אחרי השעה המיועדה לי הנני מתבקש להיכנס פנימה.

 

אדם בן 60, גדול, שמן מעט, בא לקראתי מהר, דורש בשלומי, מציע לי לשבת, מציע לי לעשן, מה שאני מסרב, ומתחיל לדבר. הוא מאריך מעט, ויש לי שהות להתרגל לפניו המוארים. אנו יושבים זה לעומת זה בכסאות מרופדים, שולחן קטן עומד בינינו. פניו רציניים, שערותיו לבנות, שפמו לבן ועיניו חומות עזות, וצעירות להפליא.

הוא מדבר צרפתית, לא מזהירה אך גם לא גרועה. פתח דבריו בא להסביר ולהאיר את הענין:

״הסכמתי לשיחה זו, אדוני הדוקטור, כפי בקשתו, כדי שנבוא לידי הבנה בעניין התנועה הציונית, שאדוני עומד בראשה. היחסים אשר יקבעו בין הממשלה הקיסרית ובין הציונות ואשר עשויים להיות, איני רוצה להגיד יחסי אהדה, אבל יחסי הבנה, תלויים בו״.

העירותי: ״אם הם יהיו תלויים רק בי, הוד מעלתו, הרי יהיו מצוינים״.

הוא נענע בראשו לאות הסכמה והמשיך: "שאלת היהודים אינה בשבילנו שאלת־חיים, אולם היא שאלה חשובה למדי. אנו עמלים להביא לה פתרון טוב ככל האפשר. הסכמתי לשיחה זו, כדי לדבר אתו, כפי שהביע את רצונו עוד לפני הקונגרס שלו בבזל. מבין אני, כי בשאלה זו נקודת־הראוּת שלו שונה מזו של הממשלה הרוסית, ואני רוצה תחילה להסביר לו את נקודת־הראות שלנו. המדינה הרוסית מוכרחה לשאוף שכל אוכלוסיה יהיו חטיבה אחת. אמנם, אנו מבינים, כי לא נוכל להעביר מן העולם את כל הבדלי הדתות והלשונות.

אנו מוכרחים, למשל, להסכים, כי התרבות הסקנדינוית הישנה תתקיים בפינלנד כחטיבה בפני עצמה. אך אנו מוכרחים לדרוש מאת כל עמי ממלכתנו, וכן גם מאת היהודים, כי יתיחסו יחס פטריוטי אל המדינה הרוסית כאל יסוד שאין לשנותו. אנו רוצים להטמיעם בקרבנו, ולתכלית זו יש לנו שתי דרכים: הלימודים הגבוהים והעליה הכלכלית. מי שמילא תנאים מסויימים הכרוכים בשתי הדרכים האלה ולכן יכולים אנו להניח, כי מפאת השכלתו ומצבו הטוב נאמן למשטר הקיים, — לו אנו נותנים את הזכויות האזרחיות. אך טמיעה זו, שאנו רוצים בה, יוצאת לפועל לאט".

פה בקשתיו כי יתן לי דף נייר, כדי שאוכל לעשות לי רשימות ולענות על הכל, בלי שאפסיקהו. הוא קרע פיסת־נייר מתוך פנקס, תלש מתוך קטנות־מוחין את הכותרת המודפסת, כאילו פחד שמא אשתמש בה לרעה. אך, הה אלי, מה יכולתי לעשות בפיסת־נייר כזו?

הוא גם אמר: "אני מקוה כי לא ישתמש לרעה בשיחתנו".

עניתי: ״אני לא אשתמש בה כלל, אלא אם כן ה. מ. יצווני להשתמש בה״.

נדמה לי כי זה היה המהלך המכריע בתוך משחק־הנצח הזה על דף האישקוקי. כי מתחילת השיחה הבינותי, שיש לו ענין רב בקונגרס, ודאי משום שיהיה מן ההכרח להזכיר מחדש את מעשה־קישינוב. פה יכול אני לשרת אותו ולקצר את הויכוח.

(לפני לכתי אל פ. הסב כצנלסון החרד את תשומת לבי לכל מיני דברים. בנסיעה שיחקנו מחדש על דף האישקוקי את ״משחק־הנצח״ של אנדרסן קיזריטצקי[1]. ואז אמרתי לו, כי אשתדל לשחק יפה את המשחק הזה. ״ישחק את משחק־הנצח!״ אמר ידידי כצנ. ״כן, אך לא אקריב לא את הצריחים וגם לא את המלכה״, אמרתי, כי הוא חשש שמא אוותר על משהו בענייני היהודים.)

[…]

כאילו כבר חש פליוה במה שיש לי לענות על דבריו, או משום שהוא בכלל בעל מוח הגיוני, הוסיף מיד את הדברים האלה:

״אמנם את ברכת הלימודים הגבוהים יכולים אנו להעניק רק למספר מוגבל של יהודים, שאם לאו לא ירבו הימים ולא תהיינה לנו משרות בשביל הנוצרים. כן אין אני מעלים עין מן העובדה, כי המצב הכלכלי של היהודים בתחום המושב רע הוא. אני מודה, כי הם חיים שם כמו בתוך גיטו, אלא שבכל זאת הוא תחום רחב־ידים, י״ג פלכים. והנה הורע המצב בזמן האחרון ע״י כניסת היהודים למפלגות מהפכניות. התנועה הציונית שלו היתה קודם נוחה לנו, כל עוד היתה מכוונת להגירה. אין הוא צריך להסביר לי את טיב התנועה, הוא יטיף על אוזן איש שכבר קיבל את תורתו. אך מימי הקונגרס במינסק[2] אנו רואים שינויים גדולים. מדברים פחות על ציונות ארץ־ישראלית מאשר על תרבות, ארגון ולאומיות יהודית. זה לא רצוי לנו. ביחוד שמנו לב, כי המנהיגים שלו ברוסיה — שהם בחוגיהם אנשים נכבדים מאד — אינם נשמעים כהלכה לועד הוינאי שלו. אוסישקין הוא כמעט היחיד הנשמע לו.

(השתאיתי בפני עצמי על הבקיאות הזאת בנוגע לאישים. היא הוכיחה לי כמה חקר את הענין ברצינות. ואמנם הוא קם והביא כרך גדול ויפה, שחום ומוזהב, ומלא סימני קריאה: זהו הדו״ח של המיניסטריון על התנועה הציונית.).

העירותי: ״הוד מעלתו, כל המנהיגים ברוסיה נאמנים לי, אף כי לפעמים הם מתנגדים להצעותי. החשוב שבהם הלא פרופ. מנדלשטם[3] בקיוב״.

ושוב נאלצתי להשתאות באמרו:

״אך כאן־ברנשטיין[4]! הן הוא לגמרי נגדו! אגב, יודעים אנו, כי הוא מנהל את מלחמת העתונות נגדנו בחוץ־לארץ״.

״הוד מעלתו, אין אני מאמין בזה. האיש כמעט אינו ידוע בחוץ־לארץ. אין לו לא קשרים ולא סמכות. ואשר להתנגדות של האדונים האלה אלי, הרי זוהי הופעה שהכיר בה כריסטוף קולומבוס. כאשר עברו כמה שבועות ולא נגלתה שום ארץ, התחילו המלחים לרטון. מה שאדוני רואה אצלנו זוהי התקוממות המלחים נגד הקברניט שלהם.

יעזור נא להגיע קודם אל הארץ, ומיד תחדל ההתקוממות. אך גם ההצטרפות לסוציאליסטים תחדל״.

״מה היא העזרה שהוא דורש מאתנו?״

אני הרציתי על שלוש הנקודות, שכבר רשמתי אותן למעלה [עמוד 156][5] כתוצאה של השיחה.

בכל שלוש הנקודות הסכים לי בלי שום שהיות. אשר לתמיכה כספית למהגרים, אמר: ״אני מודה כי בעניין זה תצטרך הממשלה לשלם. אבל אין אנו יכולים לקחת כספים אלא ממסי היהודים. העשירים יצטרכו לשלם בעד העניים״.

״זהו רעיון מצוין!״ אמרתי.

בסוף הוסכם בינינו, שעלי לעבד תזכיר. עלי להתוות את הקוים הכלליים של הדברים שבדעתי להגיד בקונגרס.

ביקשתי ממנו מכתב־המלצה אל ויטה[6] (אויבו). הוא תמה.

אמרתי: ״כן, הוא דרוש לי כדי לבקש ביטול האיסור על הקולוניאלבנק שלנו. זהו עיכוב לתעמולה שלנו״. הוא אמר: ״אתן לו את ההמלצה, אך איני מבטיח בזה את מילוי בקשתו״.

מיד ישב וכתב עמוד וחצי אל ויטה והדביק את המעטפה לפני שמסר אותה בידי.

כן ביקשתיו, שיאשר את תקנות האגודה שהגשנו. ועד בוא האישור ביקשתיו, שיתן הוראות לנציבי הפלכים כי יתיחסו בסובלנות אל התנועה. כי נודע לי שבמקומות שונים נמצאו פקידים נמוכים שהציקו לתנועה.

הוא אמר: ״אין אני יכול לצוות סובלנות. אך יציע תכנית של תקנות״. (זה כבר היה קודם.)

בהרגישי שאין לנו להוסיף דבר, ולאחר שהתזכיר כבר הוזמן, קמתי וביקשתיו כי יקבלני לראיון אחר שיעיין בתזכיר. הוא הבטיח. עמדתי ללכת. הוא לחץ את ידי.

״הנני מאושר — אל יחשוב זאת למליצה — שהכרתי אותו באופן אישי״.

״ואף אני, הוד מעלתו, הנני מאושר שיכולתי לראות את אדון פליוה, שמרבים כל כך לדבר עליו באירופה״.

״שמדברים כל כך עליו רעות!״

"שמדברים עליו באופן כזה, עד שאמרתי לעצמי: זהו בודאי אדם גדול".

זאת היתה אמרת־הפרידה.

הוא ליוָני עד חדר־ההמתנה, בו חיכו לו גנרלים.

לקורבין־פיאטרובסקה הטובה אמר ביום השני: מנהלים כמוני היו טובים בשביל המחלקות שלו.

שכחתי:

במשך השיחה, בהסבירי לפליוה את הצורך בהתערבות מצד הממשלה הרוסית אצל השולטן, שכן ארץ־ישראל היא המקום היחיד המושך אותנו, הוספתי, כי במדינות אחרות קיימים קשיי כניסה, אפילו באנגליה ובאמריקה. ואילו היו — כפי שדנים בזה בימים האלה בפטרבורג ואפילו בדפוס ב״נובויה ורמיה[7]״ — תומכים בכסף בתנועת ההגירה, מה שהיה מעין פרס להוצאת היהודים מן הארץ, היו הקשיים האלה, שכבר הכרתי אותם באנגליה, הולכים ומתחזקים. שכן היו אומרים, אם ממשלת ארץ־מולדתם משלמת בעד יציאתם, הרי הם בודאי חומר אנושי בלתי־רצוי.

פליוה אמר, שאמנם אנגליה אינה באה בחשבון בשביל הגירה גדולה, אבל לא כן אמריקה. שם יש עוד שטחים להתישבות, ואילו היה הבנקאי זליגמן דן בעניין זה עם ידידו רוזולט, היה אולי אפשר להשיג דבר־מה.

אמרתי, שאין אני חושב הנחה זו לבטוחה. אין אני יכול להגיד בודאות, מפני שעוד לא באתי בקשרים עם הממשלה האמריקאית בעניין זה. אך אני חושב רק את ארץ ישראל כמדינה היחידה הבאה בחשבון.

***

[1] "משחק האלמוות" – משחק שחמט ידוע שנערך ב-21.6.1851 בין אדולף אנדרסן לליונל קירזיצקי.

[2] ועידת מינסק – ועידה שניה של כלל ציוני רוסיה, שהתכנסה במינסק בספטמבר 1902. הועידה התכנסה באישורו של שר הפנים פלבה, והיתה הועידה הציונית החוקית הראשונה והאחרונה שהתקיימה ברוסיה. בראש הועידה בלטו יחיאל צ'לנוב ומנחם אוסישקין.

[3] מקס עמנואל מנדלשטם – רופא עיניים יהודי, מנהיג חובבי ציון ברוסיה. שימש כעוזרו של פינסקר, וכך הכיר את הרצל והצטרף לתנועה הציונית. ב-1905, לאחר שנכח בפוגרום בקייב, פרש מהתנועה הציונית והיה לטריטוריאליסיט. דודה של המשוררת רחל.

[4] יעקב ברנשטיין-כהן – רופא יהודי רוסי, ממנהיגי ציוני רוסיה וחבר בועד הפועל הציוני.

[5] המספר לא תואם לעמוד במהדורה שבה עבדתי, ומגיע כנראה ממהדורה קודמת או מהמחברת המקורית. הכוונה בכל מקרה היא לסיכום השיחה עם פון פלבה מיום 9.8.1903.

[6] סרגיי ויטֵּה – מדינאי רוסי. משנת 1892 עד 1903 כיהן כשר האוצר הרוסי, והוביל רפורמת תיעוש באימפריה. בשנת 1905-1906 כיהן כראש ממשלה.

[7] Novoye Vremya – עיתון פופולרי שיצא לאור בסט. פטרסבורג. החל את דרכו בקו ליברלי, אך בשנים המדוברות נחשב לתומך המשטר, בעקבות מאמרים אנטשימיים וריאקציונריים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s