גם זה יוכרע לפי עמדת הקונגרס. המצב בהיר: או עזרה, אדמיניסטרטיבית וכספית, גם תיווך אצל השולטן. או איסור התנועה

14 באוגוסט, פטרבורג

שיחתי השניה מאתמול עברה באופן נוח יותר מן הראשונה. בשעה ארבע הגעתי בכרכרתי, ולאחר שהמתנתי רגעים אחדים, שהייתי רשאי לבלותם הפעם לא בחדר־ההמתנה, כי אם באולם המועצה של המיניסטריון, הובאתי אל חדרו [של פליוה. אב"צ].

הוא קיבלני בידידות ולאחר שהודיתי לו על מכתבו, אמר: ״נתתי לו להמתין מעט למכתבי; אך לא יכולתי להוציא מתחת ידי כתב בענין חשוב כזה לפני שהרציתי על הענין לפני הוד רוממות הקיסר. ה. ר. הקיסר הוא ראש המדינה, ראש השלטון, [1]le souverain autocrate. היה גם צורך כי ההצהרה אשר חפצתי לתת לו לא תהיה של אדם זמני, לא של מיניסטר, אשר אולי לא יכירנו מחד מקומו…

״נקוה כי לא!״ העירותי באמצע.

״כי אם הצהרת הממשלה. ובכן, אני יכול להגיד לו בסוד, כי הראיתי את מכתבי לקיסר כמסקנה של הרצאתי וקיבלתי את הסכמתו לשלוח לאדוני את המכתב. בהזדמנות זו דיבר גם ה. ר. הקיסר על ההתקפות האחרונות על רוסיה בגלל היהודים. הוא הצטער מאד על שהעיזו להגיד, כי הממשלה הרוסית השתתפה בפרעות נגד היהודים, או אפילו רק התיחסה אליהן בסובלנות. ה. ר. כראש המדינה, מתיחס יפה לכל נתיניו, וברוב טוב לבו הידוע דואב הוא ביחוד, אם מיחסים לו משהו בלתי־אנושי.

אמנם, הממשלות הזרות ודעת הקהל בחוץ־לארץ אינן מתקשות כלל להעמיד פנים של אצילות ולקבול עלינו על יחסנו ליהודים. אך אילו היו באים אליהן בהצעה, כי יקבלו בארצן 2—3 מיליון יהודים עניים, היו מדברות בטון אחר. כניסה כזו אינה באה בחשבון, והן מביטות מרחוק, לראות איך נתגבר על הקושי.

והנה אין ברצוני להכחיש, כי מצב היהודים בממלכת רוסיה אינו טוב. כן, אילו הייתי אני יהודי הייתי בודאי גם אני אויב לממשלה.

אך למעשה אין אנו יכולים לעזור לעצמנו באופן אחר מאשר עשינו עד עתה, ולכן היה רצוי לנו מאד דבר יסוד מדינה יהודית עצמאית, שהיתה יכולה לקבל מיליונים אחדים של יהודים. אך אין ברצוננו להוציא את כל היהודים שלנו. את האינטליגנציה הגדולה — ואדוני בעצמו הוא הדוגמא הטובה ביותר, שיש לכם כאלה — רוצים אנו לשמור לנו. לגבי האינטליגנציה הגדולה אין שום הבדלים דתיים או לאומיים.

אך מן האינטליגנציה החלשה ומבעלי־אמצעים פעוטים היינו רוצים להיפטר. מי שיכול להתבולל אותו אנו רוצים להשאיר אצלנו. אין לנו שנאה ליהודים כיהודים, ואני גם מוכיח לו זאת במכתבי״.

״בינתים, הוד מעלתו, אולי טוב היה לו עשה קצת יותר למען היהודים שלו הנשארים ברוסיה. דבר זה היה מקיל הרבה על עבודת־השלום שלי. דרך משל, אילו היה מרחיב את תחום המושב על קורלנד וריגא, או אילו היה מרחיב את תחום המושב של היום, שהיהודים יהיו רשאים לרכוש למשק חקלאי עד עשר דיסיטינות[2] (בערך 20 מורגן) קרקע״.

הוא לא דחה לגמרי את דברי, כי אם אמר:

״הענין בנוגע לקורלנד וריגא אינו בלתי־סימפתי בעיני, וגם כבר חשבתי על זה. אין לנו שום רצון להפריע ליהודים מלבוא למקומות שבהם הם אינם חזקים במובן הכלכלי מן התושבים. ולכן אפשר שנוכל להרשות להם להתישב במחוזות הבלטיים, במקום שייפגשו עם גרמנים, לטים וכו',

ענין אחר הוא קנית־אדמה פרטית.

אני עצמי, בקבלי את השלטון, חשבתי ללכת בדרך הזה. חפצתי להרשות ליהודים לרכוש בתחום המושב קרקע מ־3 עד 5 דיסיטינות, אך בתתי למחשבתי זו לחדור אל העתונים נתעוררו מחאות נמרצות מצד הרוסים: אני רוצה למסור את אדמת רוסיה ליהודים וכו'. לכן נאלצתי להסתלק מן התכנית הזאת. כי עליו לדעת שקיבלתי את השלטון כידיד היהודים. אני מכיר את היהודים היטב. את ימי נעורי בליתי ביניהם. זה היה בורשה, שבה חייתי מן השנה החמישית עד השש־עשרה של חיי. גרתי יחד עם הורי, שחיו בתנאים פשוטים מאד, בבית גדול. היתה לנו שם דירה קטנה, ואנו הילדים היינו מוכרחים לשחק בחצר הגדולה. שם שיחקתי אך ורק עם ילדי יהודים. ידידי בימי נעורי היו יהודים. הוא רואה איפוא, שהוא מוצא אצלי נכונות טבעית מסוימת לעשות דבר־מה למען היהודים. ולכן גם את ההצעה לרכישת קרקעות בתחום המושב אין אני רוצה לדחות. אך אין להרשות קניות פרטיות, אבל אם יחפוץ לישב עדות שלמות, [3]des bourgs juifs, לא יהיה כמדומה לממשלה יסוד להתנגד, ובתוך העדות האלה יכול הוא למסור ליחידים אדמה פרטית, על זה עוד נדבר. יש פה יהודי אחד, גינצבורג[4] שמו, שבא לפעמים אלי בעניני היהודים. הוא יכול לדבר אתי בענין זה״

"ירשה נא לי, הוד מעלתו, להציע בא־כוח אחר. ברון גינצבורג הוא זקן, לא פיקח ביותר, אף כי הוא אדם הגון מאד. מוטב היה אילו דיבר עם בא־כוחי ד״ר כצנלסון מליבוי, שהוא אדם מודרני, משכיל ונכבד".

"ברצון. כאשר יבוא עם המלצה ממנו אקבלו".

״הצורה צריכה איפוא להיות של אגודות־שיתוף פרודוקטיביות לחקלאות?״

״כן", אמר.

״אך העיקר הוא התיווך אצל השולטן״, וכך היטיתי שוב את השיחה לציון.

[…]

בכל כובד ההרגשה אמרתי לפליוה, שהכל תלוי בזה באיזה מרץ התווך הממשלה הרוסית בשבילנו בקושטא. סוף־סוף, הרי מיניסטריון־החוץ אינו אלא אבר של אותו הגוף, ובמקרה כזה עליו לעשות מה שדורש מיניסטריון הפנים. אך עיקר תקוותי הוא התיווך האישי של הצאר אצל השולטן. לפיכך היה מבוקשי הראשון — ראיון אצל הקיסר.

פליוה האזין לי בעינים עמוקות־מוארות; ניכר היה כי הוא תופס את הלך־מחשבתי וגם מסכים לו. כיון שפה אין רוצים במלחמה וגם אין יכולים לדרוש פיצוי רב על רצח הקונסול רוסטקובסקי, היה פיצוי כזה מתאים להם מאד.

בסופו של דבר הגיד לי פליוה, שברצונו לדבר על כך עם הקיסר ולטפל במרץ בזאת. מבטו והטון שלו לא השאירה בי ספק, שאמנם כנים דבריו. אך בשעה זו אי אפשר לו לעשות את הדבר, שכן לפני קבלתו אותי נתקבל הוא לראיון־הפרידה אצל הקיסר הנוסע היום מפה.

אך בנגעי בשאלת הראיון שלי אצל הקיסר, אמר: ״נראה — לאחר הקונגרס״.

ע״י כך הוכח מחדש, כי הוא מייחס ערך רב להשתלשלות הקונגרס.

כיון שאין בדעתי לרמותו, יכול גם אני להסכים לכך.

רק לחצתי בנוגע להתערבות, הואיל ורגע מתאים כזה אינו חוזר לא בכל יום ולא בכל שנה.

גם דיברנו על ויטה. חפצתי לספר לו על פקפוקיו של ויטה; אך הוא כבר ידע הכל.

"האדון המיניסטר לכספים מתיחס בספקנות להתגשמות תכניותיו. הוא אינו מאמין".

עניתי: ״האדון ויטה קיבל את האינפורמציה אשר בידיו מחוג פיננסיסטי ידוע, שאינו מעולה ביותר.

לורד רוטשילד בלונדון יעזור לי בביצוע הכספי״.

"אך סבורני, כי למיניסטר־הכספים יחסים מצוינים עם הבית הזה אשר בפריז".

״הרוטשילדים בפריז אינם מתנגדים, כיון שאחד מהם הוציא כמה מיליונים על ההתישבות בארץ־ישראל״.

השיחה התחילה להיות קלושה.

הוצאתי את מכתבו וביקשתיו — הואיל ואולי לא חפץ לפנות אלי כאל נשיא הועד הפועל — כי יכתוב את שמי. זאת עשה ברצון וכתב ליד המלה Monsieur את המלה Herzl.

לבסוף הוצאתי גם את התקנות, שנתתי לערכן לאחד מחברי הועד הפועל ברוסיה. הוא קרא אותן ברפרוף.

"באלה יהיו לכם תמיד קונגרסים ברוסיה, ומה שאסור לנוצרים יהיה מותר ליהודים."

"אני אגיד לאנשים שלנו, כי לא יערכו קונגרסים".

הוא הושיט את ידו ליטול את הכרך השחום־המוזהב, שהוא כבר ידוע לי.

״הוא דורש ממני בדיוק את ההיפך ממה שנאמר בדו״ח זו.

חפצתי להציע במועצת המיניסטרים בחודש אוקטובר לדכא את התנועה הציונית".

״הוא שיחליט!״ אמרתי.

מובן שברור, כי גם זה יוכרע לפי עמדת הקונגרס. המצב בהיר:

או עזרה, אדמיניסטרטיבית וכספית, גם תיווך אצל השולטן. או איסור התנועה.

ולכן תלוי הכל בזה, אם אנשינו לא יעשו מעשי־שטות.

נפרדתי ממנו, והוא התנהג יפה מאד.

היו אצלי עוד הגנרל הזקן והנחמד קירייב, שהוא, כפי שנתברר עתה, אחיה של גברת אולגה די נוביקוף, וכן הגנרלליטננט שילינסקי, פולני זקן והגון, הסטודנט פרידלנד, גליקין הפיקח וכן ברוק, שרצה להטיל עלי פחד לקראת נסיעתי לוילנא. האם יכבדוני שם באות־הכבוד הנכבד של התנקשות?

מעשר ערים הגיעו אתמול הנה שאלות טלגרפיות, אם אמת הדבר כי מַתּי.

***

[1] צרפתית – הריבון האוטוקרט.

[2] דיסטינה – מידת שטח. 1 דיסטינה=1.1 הקטר=11 דונם.

[3] צרפתית – יישובים יהודיים.

[4] הברון הוראצי גינצבורג – איש עסקים יהודי, בנקאי, נדבן ופעיל ציבורי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s