הוא הזכיר את מכתבו של בוטרוס אל גרינברג. למעלה מזה לא נוכל להשיג מאומה.

25 במרץ, קהיר

לורד קרומר הוא האנגלי הבלתי־נעים ביותר שראיתי מימי.

בשעה 11 נכנסתי אליו. הוא בא לקראתי.

אדון זקן, גבוה, נוטה להשמנה, שפמו לבן, מצחו גבוה.

השיחה היתה חיה עד מהרה. בקוים קצרים ערכתי את תכניתנו. בהזכירי כי ברצוננו לבנות מסילות־ברזל, העיר: ״על כך ברצוננו עוד לדבר״.

אני: ״כמובן, נסתגל בזה לרצונה של הממשלה הבריטית״.

הזכרתי את הדין־וחשבון. ניזקק למי הנילוס.

״על כך אוכל לתת לו תשובה מוחלטת רק אחרי שוב המומחה שלי לענין זה (השם צלצל כמו Gastyne), בערך בעוד חודש״.

אמרתי: ״אנו דורשים רק את המים המיותרים של הנילוס, בימי הגשמים, אלו שהולכים ללא־תועלת הימה. אנו נבנה בשבילם ריזרבוארים״.

הזכרתי שעל־ידי פעולה ציבורית נכניס בערך 20,000 איש. מזה עברתי לשאלת הכספים והראיתי לו את המברק שקיבלתי אתמול מאת רוטשילד: הוא העיף עין בו במבט של שליט ואמר: ״הוא זהיר מאד. הוא מבטיח רק לדון״.

אז הראיתי לו גם את מכתבו של רוטשילד מיום 13 בפברואר[1]. עתה סובר אני, כי שני הדברים היו משגה מצדי. הוא חשב, כנראה, כי ר. מעורב יותר עמנו. הטון שלו נעשה קריר יותר.

דיברנו עוד על ה״זכויות״. למהגרים לא תהיינה זכויות יותר מאשר למצרים.

אמרתי כי הייתי מבכר את החסות הבריטית. הוא אמר: היינו הך.

הוא הזכיר את מכתבו של בוטרוס אל גרינברג. למעלה מזה לא נוכל להשיג מאומה. אך בתוך המסגרת הזאת אין ממשלת תורכיה יכולה לערער ולא כלום.

שאלתי אם עלי לבקר את בוטרוס?

״כן, כבר אמרתי לו הבוקר, כי הוא הגיע הנה״.

״ואת הקומיסר התורכי ?״

״לא, אין לו פה להגיד מאומה. אני איני מכיר בו. אל יבוא אתו בשום מגע. — ועתה רוצה אני להמתין עד שוב הועדה שלו, ואחר־כך אראה את Humphreys".

הוא סיים כמלך את הראיון. קצת יותר מדי Morgue (יהירות), שמץ [2]Tropenkoller ונציבות בלתי־מוגבלת.

כמדומני, לא מצאתי חן בעיניו.

הוא אמר: ״מתי ישוב ד״ר גרינברג?״

אני: ״אדוני הלורד, דומני כי לא ישוב הנה״.

אגב העיר, כי ברצונו לתמוך בעניננו.

רק לא בחפזון, אלא בדרך של אנשי־מעשה. הלכתי ממנו.

אולי היה זה משגה, שלא דברתי צרפתית; יכולתי להיות חזק ממנו.

משם נסעתי אל בוטרוס.

מיניסטריון מצרי, שבו אין למצרים כל שלטון.

באולמי־המתנה גדולים משרתים רבים יותר מדי.

שלחתי את כרטיסי ומיד נתקבלתי אצל בוטרוס.

אדון זקן, שמן, מראהו ירוד קצת, קופטי.

תחילה שוחחנו כדרך התיירים, ואחר כך הגענו לענין.

אף הוא שאל: ״מאין יקח את המים?״

שרטטתי בקיצור. את תכנית־ההשקאה שלנו. גם הזהב הוא השקאה. הוא הסכים לי, בשעה ששתינו קפה כדרך התורכים, עד שהודיעו על בואו של הקונסול האוסטרי. אז נפרדתי ממנו.

חזרתי אל בית קרומר כדי לבקר את בויל מזכירו. בויל לא היה, כלומר: הוא צוה להגיד כי איננו. סימן רע.

יש לי איפוא רושם קשה מן השעות שלפני הצהרים.

רק אחר־כך תתחוורנה לי השגיאות אשר שגיתי.

***

[1] המכתב לא מובא ביומן.

[2] סערת נפש, שהופעתה מיוחסת לאקלים טרופי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s