המשלחת יוצאת ב־29 ח. ז. […] אני לומד עתה את מפות הארץ. זהו סיום גדול לספר השלושה־עשר.

17 בינואר, לונדון

אתמול היה יום טוב.

בצהרים אצל רוטשילד. הוא אמר לי, כי קלויד מונטיפיורי איננו בלונדון (מה שנודע לי כבר מפי קול. גולדסמיד, שנסע בשבילי לסויתמפטון אל קלויד), אך טלגרף, שהוא יבוא הנה, אם נחוץ הדבר ביום שני. ״יטלגרף לו, לורד רוטשילד!״

הוא עשה זאת תיכף והזמין גם את הרברט לוּזַדָא מיק"א, שלא הכירו.

אז אמרתי: ״בשעה שלוש עלי ללכת אל המשרד החיצון, מה נעשה אם אנשי יק״א לא ילכו עמנו?״

לורד רוטשילד: ״אז נכריז את החתימה. אולם איני רואה, איך יוכלו לסרב״.

שאלתי עוד: ״האקח עמי את קַסֶל?״

לורד רוטשילד: ״אם ילך, מדוע לא? אבל הוא אוהב תמיד להיות בראש״.

אני: ״לא, בראש הצד הכספי יעמוד כבודו!״

לורד רוטשילד: ״לא, לא, הוא יעמוד בראש, ד״ר הרצל. אני רוצה להיות רק העוזר על־ידו. שמח אם יש בידי לעזרו״.

Violà! כה הרחקנו לכת, אם רק לא ישתמט שוב. אל תבטח בנדיבים (גם נדיבי הכסף), דמיונם כערש.

אחר אכלנו. בנו צ׳רלס, איש צעיר חמוד, פקח, אמיץ, היה גם כן [1] au fait בענין. גם ליאופולד רוטשילד. הענין, כנראה, נעשה לענינם של בית רוטשילד.

אחר־כך הייתי עם גרינברג אצל סיר תומס סנדרסון, סגן־מזכיר תמידי לעניני חוץ בדאונינג סטריט. זקן כחוש, שנון, פקח וחשדן, המזכירני את Freyeinet. דברנו על דא ועל הא, לא חדשנו הרבה. אך בדברי על הזכויות הקולוניאליות שיש לברוא בשביל ההתישבות, נבהל האיש. אל לנו לחשוב על שום דבר בין־לאומי. לכל היותר צ׳רטר מצד הממשלה המצרית.

פלא הוא, שבעוד בכל העולם מאמינים בתוקף החלטתה של אנגליה להחזיק במצרים בכל מחיר, היה לי הרושם מדברי סיר תומס, שאין הם בטוחים כל־כך בעצמם שם, וכל הענין הוא בעיניהם רק ארעי.

נתתי לו את דרך־מסעה של המשלחת והרכבתה.

[…]

לפרטי הצ׳רטר לא רצה להכנס. ענין זה עלינו לסדר עם לורד קרומר. הממשלה האנגלית תלך רק במדה שילך קרומר, לא יותר מזה. סיר תומס, מתירא ממני, שמא אכניסו יותר מדי לתוך אבנטורה[2].

בשילוחים אלה מאיש לאיש, יש לראות את חולשתה של האדמיניסטרציה האנגלית. הם יותר מדי דייקנים במקצועות. אי־אפשר לעשות פוליטיקה, מבלי לעבור את גבולות הסמכות וצריך שיהיה אחד הנושא את האחריות כולה.

[…]

המשלחת יוצאת ב־29 ח. ז. את טריסט.

עם קוּק אני קובע את כל הפרטים, כל הספקת המזונות וכו'.

אני לומד עתה את מפות הארץ.

זהו סיום גדול לספר השלושה־עשר.

***

[1] צרפתית – דרך אגב.

[2] הרפתקה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s