עתה הבין אותי כראוי, את חפצי להשיג נקודת־קבוץ בשביל עם ישראל בקרבת ארץ־ישראל

23 באוקטובר, לונדון

אתמול דברתי עם האדון המהולל של אנגליה, עם ג׳וֹ צ׳מברלין, שעה. הסברתי לו כל מה שהכינותי לי במחשבה תחילה, והוא הקשיב יפה.

לדאבוני רעד קולי מתחילה, ובדברי הצטערתי על זאת מאד.

אך כעבור רגעים מספר הוטב הדבר, ודברתי בשלוה ובהוכחה, במדה שאפשר הדבר באנגלית הרצוצה שלי.

גוללתי לפני המסכה חדלת־התנועה של ג׳וֹ צ'מברלין את כל שאלת היהודים, לפי מה שאני מבינה ורוצה לפתרה. יחוסי עם תורכיה וכו'.

״הנני מנהל משא־ומתן עם השולטן״, אמרתי. "אבל כ׳ יודע מה פירושו של משא־ומתן תורכי. אם רצונך לקנות שטיח, עליך לשתות קודם חצי תריסר ספלי קהוה ולעשן כמאה סיגריות; אחר־כך אתה מגלגל בספורי־משפחה ומזמן לזמן אתה מדבר מלים מספר בענין השטיח. לי יש שהות לנהל משא־ומתן, אך לעמי אין שהות. הם גוועים בתוך המיכלָה. עלי להחיש להם עזרה מיד". וכו'.

בעת מעשה השטיח צחקה המסכה.

הגעתי אחר־־כך אל הטריטוריה, שבקשתי מאת אנגליה: קפריסין, אל־עריש וחצי־האי סיני.

הוא אמר קודם־כל, שיש בידו לדבר רק על קפריסין. השאר אינו נוגע לו, כי־אם למיניסטריון לעניני חוץ. ואולם בנוגע לקפריסין הענין הוא כך: חיים שם יוונים ומושלמים, ואת רגלי אלה אין הוא יכול לדחוק לטובת מהגרים חדשים. להפך, מחובתו היא לעמוד לימינם. ואם יקומו היוונים — אולי בתמיכת יון או רוסיה — ויתנגדו לכניסת היהודים, יִבְשַׁל כל הקושי. והוא עצמו אין לו כלום נגד היהודים, אדרבה. ואילו היה במקרה נטף־דם יהודי אחד בעורקיו, היה מתגאה בזה. אולם, [1]Voilà, אין בו נטף אחד.

בכל־זאת נכון הוא לעזור, אם יהיה לאל ידו; הרעיון הציוני חביב עליו וכו'. אילו יכולתי להראות לו נקודה אחת בארצות אנגליה, שאין שם עוד אנשים לבנים, אפשר היה לדבר בזה.

בקפריסין, כמו כאן באיסטאנד, ישנה רק שאלת Trades-Union, העלולה להתעורר על־ידי כניסת פועלים זרים.

(אני מוסר את דבריו במקצת שלא בסדר, לפי העולה בזכרוני. הוא הכחיש את מציאות האנטישמיות באנגליה. אפשר שעם התגברות ההגירה היהודית יחוקקו חוקים נגדה — זה היה כנראה רמז בשבילי, מפקד הצוענים, שאתן אות להמון להמנע מזאת — אבל אין כאן ענין של שאלת־גזעים, כי־אם שאלת Trades-Union בלבד).

כמו שהיונים בקפריסין יתנגדו ליהודים, כן מתנגדים האוסטרלים לכניסת ההודים. הם מתיראים, פן יציפו אותם, והוא בתפקידו אינו יכול לעשות מאומה נגד רצון התושבים.

"אצלנו הכל גלוי, ואם יתעורר ענין קפריסין, תקום מיד סערה".

על זאת השיבותי, בי בכל־זאת אין הכל בפוליטיקה נעשה בגלוי, רק התוצאות או מה שנחוץ בשביל הוכוח. ואני פתחתי לפניו את תכניתי, ליצור קודם־כל בקפריסין תנועה בשבילנו. צריך להזמין אותנו לבוא שמה. את זה אכין על־ידי חצי תריסר שליחים. לאחר שניסד את חברת־היהודים המזרחית עם 5 מליונים לי״ש בשביל סיני ואל־עריש, יתעורר בלב בני־קפריסין החשק להוריד את גשם־הזהב גם על האי שלהם. המושלמים יצאו משם, היונים מוכרים את אחוזותיהם ברצון ובמחירים טובים ויוצאים לאתונה או לכרתים.

דומה היה, שהרעיון מוצא חן בעיניו. אבל על אל־עריש וסיני אין הוא יכול להגיד דבר. הממשלה תרצה לשמוע את דעתו של לורד קרומר[2], שהיא נותנת לה ערך רב.

חבל, שלורד קרומר כבר יצא מפה. הוא כבר שב מצרימה.

״יכול אני לשלוח שמה את מישהו״, אמרתי.

״אבל עליו לדבר עם המיניסטריון לעניני חוץ״.

״יעזור נא לי בזה, מר צ׳מברלין! מחרתים עלי לנסוע מפה״.

הוא חשב בדבר וקבע להיום שעה 12 ורבע בצהרים ראיון, שבו אראה את לורד לנדסדאון[3].

האם היה זה מקודם או אחר־כך, ששרטטתי לו את אל־עריש על פיסת־ניר שהיתה מונחת על שולחנו? נוסף לזה את רעיוני בדבר ההינטרלנד של חיפה. רוצה אני לזרז את התורכים, שימהרו לגמור עמי, בעת שאופיע גם ליד נחל מצרים. אז אפשר שאשיג את סביבות חיפה בזול יותר.

אז צחקה המסכה המגולחה למשעי ושמטה את המונוקל.

ואולם הוא כלל לא ידע היכן היא אל־עריש, ובכן נגשנו אל שולחן גדול, ומבין ספרים גדולים אחדים הוציא אטלס, פתח את הספר ומצא את מצרים. בעשותו זאת אמר: ״גם במצרים יהיו לנו אותם הקשיים עצמם עם התושבים״.

״לא״, אמרתי, ״לא נרד-מצרימה. שם כבר היינו״.

אז צחק שנית, הפעם בהעמיקו לגחון על הספר. רק עתה הבין אותי כראוי, את חפצי להשיג נקודת־קבוץ בשביל עם ישראל בקרבת ארץ־ישראל.

באל-עריש ובסיני הארץ היא בלתי־נושבת. את הארץ הזאת יכולה אנגליה לתת לנו. בזה תרכוש לה תוספת כוח ורגש־תודתם של עשרת מליון יהודים.

את כל זה אמרתי לו, והדברים עשו עליו רושם, ואני הסקתי מסקנה:

״האם יוכל להסכים, שאנו ניסד בחצי־אי סיני מושבה יהודית?״

״כן!״ אמר, ״אם לורד קרומר ימליץ על זאת״.

זהו אפוא המעשה הראשון שעלי לעשותו.

הוא נפרד ממני וקבענו ראיון להיום.

[…]

רושמו של צ׳מבדלין אינו מזהיר. אדם בלי דמיון, בעל חרושת־ברגים פיכּח, הרוצה להרחיב את העסק.

רוחו חסר את המקורות הספרותיים והאמנותיים, איש העסקים, אבל מוח בהיר ללא כל ענן.

המופלא שבשיחה היה זה, שהוא לא הראה שום בקיאות בארצות הבריטיות, העומדות עתה בלי ספק לפקודתו. היה הדבר כמו בתוך בית־ממכר גרוטאות גדול, שמנהלו אינו יודע בדיוק, אם מצויה סחורה מיוחדת במחסנים.

דרושה לי ארץ־קבוץ בשביל עם ישראל, הוא יחפש ויראה, אם יש דבר כזה במחסנה של אנגליה.

העיקר הענקי שהשגתי אתמול היה זה, שג׳ו צ׳מברלין אינו דוחה מלכתחילה את הרעיון בדבר יסוד ״מושבה יהודית עומדת ברשות עצמה״ בפנת דרום־מזרח של הים התיכון.

ובזה אני בא היום אל רוטשילד, שקבעתי עמו ראיון היום בצהרים.

***

[1] צרפתית – זה.

[2] אוולין בארינג, הלורד הראשון מקרומר – דיפלומט בריטי, הקונסול הכללי במצרים. בגלל החובות הלאומיים של מצרים לגורמים באירופה, החזיקו הקונסולים האירופאיים בהשפעה רבה, והלורד קרומר ניהל למעשה את מצרים מטעם האימפריה הבריטית.

[3] לורד לנסדאון – שר החוץ הבריטי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s