הוא הקשיב בחביבות, השמיע פרכות מעטות, ובקשני לבסוף להגיש לו תזכיר בכתב, כנראה, בשביל מועצת המיניסטרים

24 באוקטובר

באניה בין פולקסטון ובולון. Bright day (יום בהיר).

החוף הנעים של אנגליה הולך ונעלם. כה עבר איפוא יום אתמול.

בשעה 12 ורבע נכנסתי לתוך אולם־העסק של צ׳מברלין. אכן זה מזכיר את משרד המושבות. אולם של Reeder (בעל עסקי ספינות) גדול.

צ׳מברלין קם ממקומו very busy (טרוד מאד). יש בידו רק רגעים מספר בשבילי. אבל אמר זאת בחביבות מרובה. חושב אני, כי ה"רמז" שנתתי אתמול לאיש מדרום־אפריקה שנכנס לראיון בעת יציאתי, הועיל לחביבותו.

הוא היה impressed (נתרשם) מהשפעתי המגיעה למרחוק.

אני נשארתי עומד, כדי שלא לגזול את זמנו. כמובן, גם הוא. אמר לי:

״סידרתי בשבילו פגישה עם לורד לנדסדאון. הוא יחכה לו בשעה 4 וחצי אחרי הצהרים. כבר ישרתי לפניו את הדרך. ירצה לפניו על כל הענין, אך אל נא ידבר על־אודות קפריסין. חלק־קפריסין שבדבר נוגע אלי. רק זאת יגיד לו, כי המושבה שבתכניתו אין לה jumping-off place (שטח קפיצה), שחודה מכוון כלפי אדמת השולטן״.

באמרו זאת צחק במלוא פניו.

בכלל היתה היום המסכה חיה להפליא וכל העת היתה עליזה.

אמרתי:

״דבר זה הן לא יתכן, הואיל ואני רוצה לבוא לארץ־ישראל רק בהסכמת השולטן״.

הוא הביט בי בהנאה, כאילו רצה לומר:

״זאת יוכל השולטן להאמין לך״.

אך בקול אמר:

״ירגיע את לורד לנדסדאון בדבר הזה, שאינו מתכוון ל-[1]Jameson-Raid מאל־עריש לארץ־ישראל״.

נענענו איש ידי רעהו, ואני אמרתי לו בשעת פרידה, כי מאושר הייתי להכירו.

[…]

בשעה 5 בערך באתי סוף־סוף לתוך משרדו של לנדסדאון (טרקלין אציל) והוא ברכני ברוב קסם. הוא ג'נטלמן אנגלי נעים, בעל נמוסים צנועים ביותר ושכל שאינו מפתיע.

ברינגטון כבר הגיד לי, כי צ׳מברלין השתדל מאד שאתקבל על־ידי לנדסדאון.

ובכן ידעתי מראש, כי הדרך סלולה לפני. אבל דוקא העדר מכשולים זה והקשבתו האדיבה של לנדסדאון, הרגיזוני. לא חשתי בי כל התעוררות, והאנגלית שלי לא עשתה תפקידה כראוי.

חסרו לי מלים וכו', עד כי נמלכתי מהר ועברתי לצרפתית, ובכן התחיל הענין להתגלגל יפה.

זכרתי אז, שהחלטתי מלכתחילה לדבר עם סליסבורי צרפתית, מפני יתרוני בלשון זו. את סליסבורי, לא מצאתי עוד במשרד, רק את לנדסדאון.

הסברתי שנית הכל, אך בלעדי קפריסין. הוא הקשיב בחביבות, השמיע פרכות מעטות, ובקשני לבסוף להגיש לו תזכיר בכתב, כנראה, בשביל מועצת המיניסטרים. הוא מצדו יכתוב אל לורד קרומר ויבקש חוות־דעתו. על זה אמרתי לו, כי רוצה אני לשלוח איש־אמונים, את גרינברג, אל קרומר, ותיכף ומיד.

הוא עורר את החשש, שמא נסע קרומר לדרום, אך נכון היה לתת לגרינברג המלצה אל לורד קרומר.

וחביבה היתה גם הפרידה מאת לורד לנדסדאון. חושבני, שזה היה יום רב־הצלחה.

[…]

[1] התנפלותו הידועה של ג׳מסון על טרנסול בהסכם עם ססיל רהודס. — א. ב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s