איזה קשיים קטנים איומים משתקים את כוחי לעומת הקשיים הגדולים

31 בדצמבר, וינא

הערב, אחרי שבערתי שוב בנ. פר. פר. את מגרות הפיליטונים לעת הנסיעה, תקפתני חלישות־גדולה, שעדיין לא עברה.

כמה פעמים וכמה זמן הייתי בנסיעות. אם אסע עתה שוב — השבר הן מוכרח לבוא סוף־סוף. ואז דאגות־קיום או קצבה מאת התנועה!

איזה קשיים קטנים איומים משתקים את כוחי לעומת הקשיים הגדולים.

ואף־על־פי־כן: עתה, כשהאש מתלקחת במזרחו ובמערבו של הים התיכון, השאלה המוקדונית בודאי תתגולל באביב, חלוקת מרוקו אפשר קרובה, האנכּסיה[1] האיטלקית של טריפולי היא ודאית, עתה הרי חשוב מאד שאדבר עם לנדסדאון. גם עם רוטשילד.

מעת לעת קשה לי יותר לנסוע, אל־נכון מפני שאני מזקין והולך, אומץ־לבי נחלש ודאגתי לפרנסה מתגברת. הפעם הרכה את לבי גם אמי הטובה, החכמה: אסור לי לשחק בפרנסתי. מה אעשה?

קודם כל יעבור עלי ליל שינה.

***

[1] אנכסיה – סיפוח.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s