אין אני חושב את הרשיון הזה […] למספיק כדי לחולל תנועה בעולם הישראלי הכללי […] אך אפשר לנסות ולראות איך יפול דבר

21 בפברואר, וינא

מכתב אל השולטן. הוד רוממות!

הנני מתכבד להגיש ברוב כבוד ויקר לעיונו של ה. ר. הש. את המחשבות האלה.

אם אי־אפשר להוציא לפועל בבת־אחת את כל תכנית רשיון ההגירה מצד ה.ר.הש. ואת השירותים הכספיים מצדנו — אולי יש דרך להתחיל לפחות בהגשמת התכנית.

בהעמיקי חשוב הנני סובר כי מצאתי מוצא.

ה. ר. הש. הואיל להסכים, לפי הפרוטוקול הערוך מיום 18 בפברואר ביילדיז־קיוסק, בין הוד מעלתם איברהים בי ואיזט בי וביני, להגירת היהודים אל מדינותיו באסיה הקטנה וארם־נהרים לא בהמונים אלא בקבוצות קטנות. אני מחויב להגיד בתום־לב, שאין אני חושב את הרשיון הזה — עם היותו רב-חסד — למספיק כדי לחולל תנועה בעולם הישראלי הכללי, הדרושה כדי לספק את כל הצרכים הכספיים של הממלכה. אך אפשר לנסות ולראות איך יפול דבר. אולם כדי שלא להדגיש ביותר את ההגבלה שתהיה כלולה ברשיון הזה, תכיל הפקודה את הסעיף הזה: כי המהגרים צריכים להיות נשלחים עלי ידי הועדים אשר אני אכונן בארצות שונות.

מכאן שלא יהא מן ההכרח להודיע בפומבי את דבר הגבלת ההגירה. מאידך גיסא אפשר יהיה לקבוע שיטה מסוימת. השלטון הממלכתי יציין לי את מקומות המקלט, וההגירה תצא לפועל בסדר טוב ובמספרים שיוגבלו באמון על־ידי השלטון הממלכתי.

כגמול אכונן את הסינדיקט הכספי בהתאם לרצונו של ה. ר. הש.

[…]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s