אילמלא כן היתה נשארת תעודה שקבלתי 200 לירות מקופת השולטן, אך לא היתה נמצאת הוכחה, שהוצאתי את הכסף הזה מיד

19 בפברואר, בתא־הרכבת בין פיטשטי ובין ?

[…]

בשעת כתיבתי בא שליחו של השולטן והודיע, כי השולטן פקד לשלם לי 200 לירות כפיצוי על הוצאות הנסיעה.

משכתי בכתפי בכל רגשי הכבוד ושאלתי בחיוך את האדונים:

״האהיה רשאי למסור את הסכום הזה למפעלי־צדקה?״

״יקבל קודם ויאשר את הקבלה״, אמר איזט בבת־צחוק מקסימה, ״ואחר כך יעשה כטוב בעיניו״.

כתבתי איפוא את הקבלה:

״קיבלתי להוצאות הנסיעה מאוצר הממלכה את הסכום של מאתים לירות. ד״ר ת. ה.״

בשעה שהעתקתי את הפרוטוקול שלי, שקלתי בדעתי, אם מוטב שאשאיר את מאתים הלירות הללו לידי הוד מעלתם, לשם חלוקתם בין ענייהם, כלומר, בתורת מתנה, מה שבודאי לא היו דוחים — או לקחתן אתי בשביל הקופה הדלה של הועד הפועל. החלטתי לקחתן אתי, ביחוד משום שאילמלא כן היתה נשארת תעודה שקבלתי 200 לירות מקופת השולטן, אך לא היתה נמצאת הוכחה, שהוצאתי את הכסף הזה מיד.

אף רגע לא חשבתי ליטול לעצמי את 5000 פרנק האלה, למען האמת הם מגיעים לי בשכר השתדלותי.

נפרדתי לשלום משני השרים.

"אני מטופל בזהב", אמרתי להם מתוך בדיחות הדעת והם קדו לפני נוכח אדישותי שלי לגבי סכום כזה.

[…]

בחפזון ירדנו בספינה.

אמרתי ל־Joe:

"רק עכשיו תשמע את המבדח ביותר מ״ארץ־הפלאות״. אנו חוזרים הביתה ובידינו כסף רב משהיה עמנו בבואנו". מסרתי לו את השקיק הסגור שהכביד על כיס־מעילי האחורי.

בקשתיו להשאיר את השקיק כמו שהוא, ורק לאחד הרצאתנו לפני הועד הפועל נניחנו על השולחן. כפי שאני מכיר את האדונים שלי, ישמעו את ההרצאה על נסיעה בלתי־מובנת ובלתי מועילה זו כשגבות־עיניהם מורמות כלפי מעלה. אחר כך יביעו בקטנות־מוחם פליאה רבה.

את עודף הכסף על מה שלקחנו אתנו רוצה אני לנדב לקרן הקיימת בראשי־תיבות של שמי, וגם את המותר לרשום כתרומתי למטרות ציוניות, 1. לפי שהכסף ניתן על־ידי השולטן לא לציונות כי אם לי, 2. לפי שכנגד הקבלה שנשארה ביילדיז, חתומה בידי, צריכה להימצא תעודה המגינה עלי.

נסיעתנו באניה הרומנית הירודה היתה רעה. הים רעש ואחד הצהרים פשט ערפל על פניו.

במצב כזה עולות מחשבות משונות. דרך משל, אם ספינתנו תתנגש עם ספינה אחרת ותטבע, ימצאו בזמן מן הזמנים ביילדיז את הקבלה ל־200 הלירות — אולי בשעת הכיבוש על־ידי הרוסים או הבולגרים? אז איראה כסוכנו של השולטן האדום, מין נבלינסקי. גם Joe, שיטבע עמי, לא יוכל להעיד לטובתי, כי מסרתי מיד את מתנת השולטן.

היום, ברכבת, מספר לי Joe, כי גם הוא חשב על הטביעה ועל ארנק הכסף. הוא החליט להשליך קודם כל בשעת הטביעה את השקיק הכבד, משום שהוא עלול למשכו תהומה.

[…]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s