צ׳רטר בלי ארץ־ישראל! סרבתי מיד

17 בפברואר

הכל נשבר אתמול.

החל היום בטוב וכלה ברע.

כיליתי בבוקר את מכתב־התשובה שלי אל השולטן ואחר־כך נסעתי — באיחור־מה — ליילדיז.

מסרתי את מכתבי לאיברהים, והוא תירגם אותו לתורכית בשביל השולטן בעזרת שר־הטכס השני חליב בי. ניתנה ההוראה לתרגם מלה במלה.

לאחד שנעשה הדבר בביטול־זמן רב שוחחנו על ענינים שונים, ביחוד על הציונות. איברהים התגלה לנו כציוני נלהב, והגיד כי הוא תומך בברית להתקפה והגנה בין התורכים והיהודים.

הואיל ודעתו של איברהים היא תמיד כדעת רבו, לפיכך הסקתי מזה, כי היתה רוח אחרת והיא מנשבת לטובתנו.

אף הודיע לי איברהים, כי פעמַים הלשינו עלי לפני השולטן, הגידו לו כי אני אדם מסוכן וגם תיארו לו את נאומי בקונגרס בצורה מסורסת. אך השולטן, כגודל חכמתו, הכיר בתככים ולכן רק פקד על הצירים להכחיש את השמועה, כי נתן לי הבטחה.

אחר כך סעדנו פת־שחרית, שהיתה הפעם טובה יותר. לעיכול הסעודה — עיכול נסער ביותר — הופיע שוב איזט בי. הוא קרא את תשובתי, ובתפיסתו החריפה דרש הסברים לעניין ״החברה העותמנית־יהודית להתישבות״. האם החברה צריכה לקבל את הזכות לבחור את המקומות להתישבות ולרכישת אדמה בכל מקום, ושהיהודים יוכלו להתקבץ בינם לבין עצמם?

"כן!" — עניתי. ״זהו תנאי הכרחי. כי אין אנו דנים על חסות ליחידים — זו יש לנו כבר בכל מדינות התרבות, — כי אם על החסות הלאומית״.

מה פירוש הדבר הזה? שאלו הוד מעלתם.

הגדתי: הפגנה גדולה לטובתנו, כגון הזמנה להגירה בלי שום הגבלה.

ואז הלך איזט עם מכתבי אל השולטן.

בשעת ההמתנה התלהבו איברהים וחליב בחשבם על הזמנים הטובים העתידים לבוא: על המצב שישתרר בבוא היהודים. הם חלמו בהקיץ על הרמת קרן החקלאות והתעשיה, על בנקים אשר לא ישרתו זרים וכו'.

ואולם אחר־כך חזר איזט ובפיו-החלטתו של השולטן, וזו לא היתה טובה. השולטן חפץ לפתוח את שערי ממלכתו ליהודים הרוצים להיות נתינים תורכים, אך את מקומות ההתישבות תקבע הממשלה כפעם בפעם, וארץ־ישראל היא מחוץ לזכות זו. החברה העותמנית־יהודית להתישבות תהיה רשאית לישב בארם־נהרים, סוריה, אנטוליה, בכל מקום שהוא, רק לא בארץ־ישראל!

צ׳רטר בלי ארץ־ישראל! סרבתי מיד.

איברהים העיק: ״שתי ההצעות רחוקות מאד זו מזו!״

איזט אמר: "הלא כך דרך החיים. בראשונה רחוק האחד מן השני אלף מיל, אחר־כך הם מבינים זה את זה".

ואני אמרתי: "חוששני כי לא. עוד אלון בעיר, ואהדהר בדבר עד מחר. אך מפחד אני כי לא אמצא את הפתרון".

איזט אמר בענוה: ״יתן אלוה וימצא!״

אני: "חבל, נדמה לי כי אין תקוה. ואם לא אמצא עד מחר, אבקש רשות מאת ה.ר. הש. לנסוע הביתה".

הם הבינו מיד, כי זהו איום להפסקת המשא־והמתן; איזט ואיברהים החליפו מבטים, ואיזט אמר בקרירות: ״בלי ספק!״

אחר כך נערך פרוטוקול על השיחה הזאת, כפי דרישת השולטן. איזט ואיברהים חתמו עליו.

פניתי ללכת. עוד שאלתי בלחש את איברהים, אימתי יבוא אלי בא־כוחו של איזט. איברהים דיבר עם איזט והביא לי את תשובתו, כי הדבר מיותר עתה. עמדתי על כל רצינות הכשלון של המשא־והמתן. ואמרתי באזני איברהים: ייתכן מוצא, — חוזה כפול, אחד גלוי, שיגן על השולטן מפגי התנגדות, ואחד סודי בשבילי ובשביל ידידי.

איברהים אמר, כי אגיד מיד את המוצא הזה לאיזט. עשיתי כך. אך איזט קרץ הרבה בעיניו ועשה במה עויות באמרו:

״אי אפשר. הוזירים לא יחפצו. יש כאלה ביניהם שהוא יכול לשכנעם, אך יש כאלה שאי אפשר לו לשכנעם בכל הון שבעולם״.

אז הלכתי [1]pour de bon.

 

ישנתי לילה אחד וחשבתי על המצב, שלפי שעה אין לו תקנה בעיני. עתה אני כותב אל השולטן את המכתב הזה:

הוד רוממות!

בצער רב ועמוק על שאין לאל ידי להיות לתועלת לה. ר. הש. בתנאים האלה, הנני מתכונן ליטול פרידה.

עלי לכוף את ראשי בכבוד לפני הדעה, שה. ר. הואיל להביע ברוב חכמתו.

חשבתי ולא מצאתי אלא אמצעי אחד, שאולי יש ביכלתו לישר את ההדורים. אני מציע במלוא ענוותי למשפטו של ה. ר. הש. אם תינתן לנו ההתישות ללא־הגבלה, אשפיע על ידידַי, שייסדו בנק עותמני גדול, אשר מושבו המרכזי יהיה בקושטא וסניפים לו בכל הערים החשובות שבממלכה. תעודת הבנק הזה, אשר מועצת ההנהלה שלו תהיה מורכבת אך ורק ממושלמים ויהודים, תהיה לארגן באופן מודרני את האשראי בכל המדינות העותמניות. וכך יהא אפשר להוכיח לעיני כל, כי כניסת היהודים תהיה באמת לתועלת ולמקור־ברכה לכל הארץ כולה.

אם ה. ר. הש. אינו רואה אפשרות לדון בהשקפות האלה, אבקש רשות לנסוע מחר בבוקר, כי עבודותי הרבות אינן מרשות לי להיעדר זמן רב. אהיה מאושר מאד, אם אזכה לכבוד הרב להתקבל עוד היום לראיון־הפרידה, כדי שאוכל להביע את תודתי העמוקה על קבלת הפנים המקסימה שנפלה בחלקי.

אם אין לה. ר. הש. הפנאי הדרוש בשבילי, אבקש כי יואיל ברוב חסדו ויקבל ממני שתי תשורות קטנות. האחת היא כתבַי אשר יובאו מחרתים. זהו קובץ סיפורים פילוסופיים. השניה היא מכונת־כתיבה באותיות תורכיות ערביות, שציויתי להכין באמריקה בשביל ה. ר. הש. מכונת כתיבה זו תגיע לקושטא בעוד שבועים.

אם לא הצלחתי למצוא היום פתרון לשאלה הנדונה, אולי יבוא יום זה לאחר איזה זמן. מי יתן וה. ר. הש. יזכור את עבדו הנאמן לו לעולם. אני אוסיף להשריש בתוך אותו חלק גדול של היהודים, שאני הנני נציגם, את רגשות הכבוד והאהבה לאישיות המפוארה של החליף, שהוא הידיד הגדול היחיד שלנו בעולם.

הנני, ה. ר. הש.

הנאמן לו וכו׳

***

[1] צרפתית – באמת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s