זה יסלקני באחד הימים

30 בינואר, וינא.

[…]

אחר־כך, כשטיפלתי בחדרי בפיליטונים שהגיעו מן הדואר, היתה לי שוב התקפה של אנֶמית־המוח. לא הגדתי לאיש דבר. שמא יוודע הדבר לאבותי ויצטערו. ואילו רעייתי לא תהיה חביבה יותר משום כך.

אך זה יסלקני באחד הימים.

אני יכול לתאר לי את המוות: התמעטות ההכרה בהדרגה, ודוקא הרגשה זו של ההפחתה הממושכת היא המכאיבה.

הבוקר חשבתי:

החיים — לכל המוטב משאירים אנו אנשים המתאבלים עלינו. אם אמות בקרוב, יתאבלו עלי ביותר הורי, ואחריהם פחות, מפני שינוחמו בצעירותם — ילדי, וכל עם ישראל.

זו תהיה לויה יפה: נוּגָה, חמודה ונשגבה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s