בזה נכנסנו ממש לתוך המשא־ומתן על הצ׳רטר. מעתה אין צורך אלא בהצלחה, בחריצות ובכסף

ואלו היו מאורעות יום־אתמול: 20 במאי, יום הולדת של טרודה.

[…]

השיחה נמשכה. איזט נתרכך, דיברנו על מקורות־הכספים שיש ליצור.

ה. ר. הש. הואיל להציע לי ניצול חמישה מונופולים: של המכרות, של מעינות הנפט וכו'. פירוש הדבר, שעלינו להשיג כספים בשבילם. הם רוצים לרוקן את שקינו. הבטתי אליו בחביבות ובתמימות. אין זה מן הנמנע.

ואז גילה איזט:

בזמן הקרוב דרושים לנו ארבעה מיליון לירות. הזמנו אניות מלחמה וכו'. בקיצור, דרושים לנו בערך ארבעה מיליון. האם ביכלתו להשיגם בשבילנו?״

״אפשרי הדבר בעיני. עלי להיועץ עם ידידי. הכל תלוי ביחסו של ה. ר. הש. אלינו, היהודים״.

״מה מחשבתו בנוגע להשגת מלווה כזה והכיסוי הדרוש לכך?״ שאל איזט. עדיין לא חפצתי לגלות את ענין הצ׳רטר, אלא להניח להם להכירו לאט־לאט, ואמרתי כי אתן תשובה בעוד שלושה או ארבעה שבועות, לאחר אשר אשאל את פי ידידַי.

[…]

אנו המשכנו בשיחה, שהגיעה עתה בלי שפיללנו לשיאה. ה. ר. הש. ציוה לאיזט ולאיברהים לשאול אותי, מה יהא מצב הנתינות של היהודים, אשר יחפצו לעשות עסקים באופן זה או אחר עם תורכיה ובתוכה. ואיזט אמר בצרפתית המשונה שלו: ״בני ישראל יכולים לבוא אלינו, אך הם צריכים לקבל את הנתינות העותמנית. דרך משל, אם תקנו חזרה את הזכויות של דֶט פובליק, צריכים החברים להיות נתיני ה. ר. הש., וכן אלה שיבואו להתישב. ולא זו בלבד שעליהם להיות נתינים תורכיים, אלא עליהם גם להודיע על ביטול הנתיינות הקודמת ולקבל תעודת־ההסתלקות מן הנתינות הקודמת מאת הממשלה הקודמת״.

ואיברהים אמר: ״וכן לעבוד בצבא, אם ה. ר. הש. קורא אותם אל הדגל״.

ואיזט הוסיף בחביבות של היה טורפת: ״בתנאים אלו נוכל לקבל את בני ישראל מכל הארצות״.

ואיי אמרתי בלבי: ״מחלה ממארת!״. רצונם של איזט ומרעיו הוא כי נביא להם עניים ועשירים, למען יבוזו את חילם. אך זה לא היה הרגע המתאים לעורר קשיים לפני מנוולים, שבכל אופן יהא מן ההכרח לקנות מהם כל סעיף וסעיף של הצ׳רטר.

גיליתי איפוא שמחה רבה לסיכוי, כי נבוא תחת שבט מלכותו המפוארת של עבדול־חמיד, והודעתי את רצוני להיכנס לפרטי המשא־ומתן.

״כן אין לבצע, למשל, התישבות המונית. אלא רק חמש משפחות פה וחמש משפחות שם — במפוזר, לא במרוכז״.

״כדי שיקל לכם לבוז את רכושם ולהכותם נפש״, אמרתי בלבי והעמדתי פנים כמסכים להם.

״אף־על־פי שאין בלבי שום טענה נגד פיזור כזה, הנה בכל זאת יש נימוקים טכניים וכלכליים מסויימים נגד זה. הלא אשתקד הואיל ה. ר. הש. ברוב חסדו להקצות קרקעות ליהודים פליטי רומניה. בכל רחשי התודה שבלבי על חסד זה, לא הסכמתי בכל זאת למושבות בודדות, מחוסר הבסיס הכלכלי. אין לעודד הגירה חסרת־תכנית כזו. אך אפשר לעשות כדבר הזה: ליסד חברה קרקעית גדולה, שמוסרים לה אדמה בלתי־מעובדת, והיא מישבת את האנשים על האדמה הזאת. הן בארץ ישראל יש קרקעות רבים, שאפשר להשתמש בהם למטרה זו. אם יתנו לחברה הקרקעית הזאת, שבודאי תהיה חברה עותמנית, זכיון מתאים, תוכל להפוך את האדמה השוממה למעוברת, להושיב אנשים ולשלם מסים. אך על יסוד ההכנסות של החברה הזאת אולי אפשר יהיה לקבל עוד קודם כספים. זה עשוי לשמש מיד מקור הכנסה״.

בצורה תמימה זו הרציתי בפעם הראשונה לפני באי־כוח השולטן על רעיון הצ׳רטר והסתפקתי בזה, ששמעו את כל ההצעות האלה.

שכן במשא־ומתן לעתיד לבוא תהא שהות להוסיף ולבנות על היסוד הזה, ובכסף אפשר יהיה לסלק את כל החששות אשר יתעוררו בלב איזט הטוב ומרעיו.

איזט נעלם, ודאי כדי להודיע לה. ר. הש. כל מה ששמע מפי. אחרי זמן־מה חזר והביא לי את ברכות־הפרידה של ה. ר. הש., המחכה לקבל ממני במשך חודש ימים את ההצעות החיוביות שלי.

בזה נכנסנו ממש לתוך המשא־ומתן על הצ׳רטר. מעתה אין צורך אלא בהצלחה, בחריצות ובכסף כדי להוציא לפועל כל מה שהתויתי בתכנית. בפרק־זמן זה אני משווה לענין הצ׳רטר צביון של מעשה־חסד, שעושים לנו, כדי לעורר את רגשי חיבתנו לממלכה התורכית. וימים יגידו!

אלה היו המאורעות החשובים מיום 20 במאי 1901, יום ההולדת התשיעי של בתי טרודה.

אין עוד לראות הרבה בתוצאות האלה, ואף־על־פי־כן כבר מבחין אני בזה בגרעין שממנו יתפתח הכל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s