המחשבה להיות חפשי, חפשי מפקודותיו של בנדיקט וממאוייו, יש בה כדי לשכר

10 בינואר, בלילה

בשעה 7:45, תוך כדי כתיבת המכתב לוולפסון, הגיע סוף־סוף מכתב מאת אויארספרג. הוא מזמינני לבוא אליו מחר בשעה 11:30 למשרדו, כדי שנפתח במשא־ומתן[1]. כפרחים כמושים משרב אחרי מטר־פתאום, כן שבו לתחיה תקוותי.

שוב ריצדו מראות־עננים לפני רוחי, בהתהלכי אנה ואנה בחדר ילדַי. הפעוטות רוחצו והושכבו כבכל ערב.

הם התבדחו כרגיל, לאחר שפשטו את בגדיהם התעטפו בסדינים, קפצו בשמחה אל הרחצה, רקדו בתוך מטותיהם, התפללו תפלת־הלילה, ומלבד התפלה בגרמנית צויתי עליהם היום להגיד גם תפלה בעברית. והם לא שיערו, כי אולי היום מרחף גורל חייהם מעל לראשיהם הרכים. אם תתקיים שיחת־מחר, הרי נכונה לי שוב תמורה גדולה בחיי, ומתוך כך גם בחיי ילדַי.

אכן, תנודות הימים האחרונים עשוני רציני, ענו, שתקן. רצוני לשלוט מחר לחלוטין ברוחי ולהימנע, ככל האפשר, משגיאה.

אך המחשבה להיות חפשי, חפשי מפקודותיו של בנדיקט וממאוייו, יש בה כדי לשכר.

״אבל שום דבר אינו בא לא כפי הפחד ולא כפי המקווה״.

***

[1] משא ומתן בנוגע לייסוד עיתון גדול חדש שהרצל יעמוד בראשו. ההצעה עלתה מספר ימים קודם לכן, והרצל התייאש מהסיכוי שתתממש.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s