הדוכס הגדול חייך ואמר: ״הוא עוד יזכה לראות בהצלחת המפעל. אני — לא!"

21 באפריל, בתא־הרכבת בין אמיאֶן וקאלאֶ

שוב ביקרתי בקרלסרוהי את הארכידוכס הטוב. שיחתי מהיום אתו היתה, במובן המדיני, המענינת מכל השיחות שהיו ביני לבינו במשך השנים, כשם שבנוגע לתוצאה היתה משוללת כל ערך ויותר מזה: ממש דחיה מצד גרמניה. גם אותם אולמי־המתנה, משרתיהם, אותו גנרל פון מילר העומד על המשמר ותמונות־המשפחה ההיסטוריות מכיר אני כבר למדי, ולכן חיכיתי באולם האדום נרגש פחות מאשר עד כה. לא חל פה שום שינוי למן הפעם הראשונה והאחרונה, ומשמח הדבר כי מלבד כל הדוממים האלה לא נשתנה כלל גם הארכידוכם הטוב, שיצא לקראתי מחדר־הכתיבה שלו בשעה אחת־עשרה בדיוק וקיבלני בלחיצת־יד ארוכה.

הפעם נשארנו באולם האדום ואני לא יכולתי לא לראות כי יד הזמן היתה מעט ברהיטי־דמשק אלה.

פתחתי בהרצאה על המצב בערך כמו במכתבי מיום 5 במרץ.

השתאיתי מאד כאשר הארכידוכס הטוב הביע לי בפירוש תודה על מכתבי מיום 5 במרץ. במקרה חזרתי וקראתי בבוקר במלון את המכתב הנ״ל, כדי להתכונן לשיחה, ולכן ידעתי על מה הוא מדבר. על כל נקודות־המבט, שבהן נימקתי את השקפתי, כי עכשיו הרגע המתאים לפעולה בקושטא, הוספתי גם את התערוכה בפריז, וכתוצאה מזה את אהבת־השלום של צרפת.

שרטטתי את תמונת המצב בקיצור נמרץ, ואחר כך החל הדוכס לדבר.

המצב שונה. דוקא המלחמה בדרום־אפריקה, במצבה כיום, צופנת סכנה לגרמניה, ואפילו לשלום העולם. יתכן כי יבוא הרגע ואנגליה תיוָכח כי היא לא תוכל לבורים, ואז אפשר שתבקש עילה לעזוב את טרנסוַל, לפי ש״יש צורך להגן על ענינים חשובים יותר״.

יש לשער כי אנגליה כבר משתוקקת לפנות לכיוון אחר, אשר שם עוד לא תש כוחה והוא עולה על כוחם של אחרים. ברוסיה לא יעיזו לגעת; גם צרפת חזקה למדי בים. אך אפשר שלא באי־רצון תפנה אל גרמניה, שעודנה בלתי־מוכשרת להגנה בים, ועל־ידי סחרה המתפשט היא נותנת שטח רב להתקפה.

הרצאת המחשבות האלה עשתה עלי רושם חזק. מישהו דיבר מתוך פיו של הדוכס הגדול, וזאת היא המדיניות הגרמנית עצמה. הרצון הטוב והעדין לספר לי את כל הדברים האלה, — הרי הוא של הדוכס הגדול. אך ניכר כי הידיעות המפורטות, הרצאת מצבי־הרוח בכל הקבינטים, ושיקול־הדעת הטבוע בכל הנימוקים הנמרצים האלה, מקורם בצירי גרמניה ובבילוב.

הדוכס הגדול אמר, כי גרמניה מתחמקת עתה בכלל מתסבוכת ונמנעת מכל דבר העשוי לשמש עילה בידי אנגליה לריב. ולכן זיכו באות־הצטיינות את הציר רַדולין בפטרסבּוּרג, — אשר לפי השמועה היתה כוונה להחזירו — למען ישאר על כנו. ולכן אין מחליפים את הציר החולה בלונדון באחר; ולכן גם נשאר הישיש מינסטר בפריז, רק כדי שלא להפריע את השלוה.

גרמניה חשה שסכנה נשקפת לה מתבוסות האנגלים בדרום אפריקה. זהו הדבר המפליא, ואני לא הייתי מסיק לעולם מסקנה זו מן המצב. מתוך דבריו של הדוכס הגדול ראיתי זאת בפירוש. גם הרגשתי, כי ״מכתבי מיום 5 במרץ״ שימש נושא לחקירות ולפעולות לדיפלומטיה הגרמנית. כן מגיע אני מתוך כך לידי מסקנא, כי לא במקרה הזמינני אוילנבורג לפת־שחרית יחד עם פרידיונג וּפרֵי. אולי הוזמנו שני היהודים האחרים רק כדי שלא אראה את ההזמנה אחרי ההפסקה הארוכה כמעשה מיוחד.

ועלי להודות, כי יש יסוד הגיוני בארגומנטציה של הדוכס הגדול והדיפלומטיה הגרמנית.

כי התפשטותה של גרמניה בים עצומה היא ויכולת־ההגנה שלה מועטת מאה כפי שאומר הדוכס הגדול. ״אין בכוחנו להגן על עצמנו מפני הסגר. עד שתסתיים בניית הצי שלנו תעבורנה 15 שנה. אך מסחרדנו ותעשיתנו מתפשטים מיום ליום בהיקף משמח ומפחיד כאחד״.

הוא הזכיר שורה של מספרים מענינים במאד־מאד, וגם כאן בלטה רצינותו המדינית הנעלה ומסירותו הנאמנה למולדתו.

התעשיה קולטת את כוחות החקלאות. בבנין נמל אחד — שכחתי את המקום — משתמשים בפועלים איטלקים. זה מקרוב באו 3000 איטלקים דרך לוצרן לגרמניה. אף בצבא מורגש מחסור באנשים. המוכשרים בקרב הדרגות הנמוכות בצבא אינם רוצים להישאר. אדם כזה טוען : ״תנו לי שלושה מרקים ליום ואשאר״. פה, בקרלסרוהי, יש בית־חרושת לתרמילי כדורים ובו משתכרות הפועלות מחמישה עד שמונה מרקים ליום. בכל מקום עליה ברָמת המחיה, והיא כרוכה יחד עם הפשטות הקודמת באורח החיים – אך ההצלחה הזאת היא כקוץ בעיני השכנים.

גם בלי ענינים חדשים קיים באנגליה אי־רצון רב כלפי התקדמות הגרמנים בשדה התעשיה והסחר העולמי. הם היו שמחים אילו יכלו לשים מכשולים בדרכנו. צרפת ורוסיה ודאי שהן מעודדות אותה לכך. ואם התעשיה, סחר־הים והצי שלנו ילכו לאבדון, רק ישבעו האנגלים עונג.

סכנה זו של מלחמה ימית עם האפשרות של הרס כלכלי וחוסר לחם לאוכלוסים רבים — היא מן הדאגות הגדולות ביותר של ממשלת גרמניה. על אף הכוח הגרמני הגדול ביבשה נשקפת שם סכנה עצומה כזאת, והקומבינציה היחידה, שאולי יש בה לשמש ערובה לבטחון מסוים היא אולי אמריקה.

מכל מקום, דרושה זהירות רבה ויש להימנע מלתת על־ידי החסות הגרמנית על ארץ ישראל אמתלה בידי אנגליה לעזוב את דרום־אפריקה ולהיפנות ל״שאלה זו החשובה יותר״.

נקודת־אורה במצב זה הוא ביקורו של הקיסר פרנץ יוסף בברלין בימים הקרובים.

עוד בפגישות הקודמות דיברתי עם אדוני על המדיניות האוסטרית, ואולי עוד יזכור, כי משפטי לא היה תמיד נוח. ולכן הנני שמח עתה, כשאני יכול להגיד, כי הענינים נשתפרו. הקיסר פרנץ יוסף, שאמנם בתורת אישיות הנני הוגה לו חיבה רבה, לא נקט תמיד את המדיניות הטובה ביותר. ועתה שמחים אנו לדאות, כי הוא מתחיל ללכת בנתיב ישר.

כמובן, לבקורו של קיסר אוסטריה אין, כפי שאמרו, רק אופי פרטי בלבד, אלא הוא ביקור מדיני. הברית המשולשת כבר נתרופפה מאד, ומעתה תתבצר מחדש. גם איטליה כבר מודיעה על ביקורה לרגל התבגרותו של יורש־העצר. סבורני כי הקיסר פרנץ יוסף יהיה מרוצה מנסיעתו. הוא ישוב מעודד ומחוזק, דבר הדרוש לו בודאי.

עם כל החיבה האישית לקיסר פרנץ יוסף, מוכרח אני להגיד, כי עד כה לא הפקנו תועלת רבה מבריתנו אתו.

אך אנו חפצים בהחלט לבצר את מעמדה של אוסטריה כיום. מכאן מסתבר, שאין אנו רוצים בשום פנים לתמוך בשאיפותיהם של הגרמנים תושבי אוסטריה, שאינם מרוצים ורוצים להתחבר לגרמניה. אנו דוחים את הרעיון הזה.

וכדי לחזור לענינו: בעוד שכיום אין לאל ידנו להמליץ עליו בקושטא, הרי לא ייבצר הדבר הזה מאוסטריה. המלצתו של קיסר אוסטריה, אחרי שובו מביקורו בברלין, תהיה בעלת משקל יותר מאשר קודם. הרי לשני הקיסרים של מרכז אירופה יש ערך רב יותר".

אני הזכרתי קודם את קשרי עם קרבר וכי אני סבור שאוכל לקבל על ידיו את ההמלצה אל השולטן. אלא שחשבתי, שמא נתונה המדיניות החיצונית של אוסטריה להשפעה קתולית, וחששתי שמא מתנגדת הכנסיה הקתולית לתכנית הציונית. אמנם, גם בכיוון זה כבר התחלתי לרקום חוטים. הזכרתי את המכתבים שכתב אלי ברון גלֵיכן־רוסוורם (נכדו של שילר) על שיחותיו לעת־מצוא עם נסיכי הכנסיה בשאלה הציונית. אף סיפרתי, כי רכשתי בסביבת השולטן אנשים הנוטים לעניננו. על שאלת הדוכס הגדול, מי האיש?

אמרתי: ״המכסה אני דבר מאת הוד מלכותו? זהו נ… בי״.

אז שם הדוכס הגדול את ידו על לבו ויאמר: ״יוכל להיות סמוך ובטוח, כי לא אגלה דבר״.

רק גרמניה אינה חפצה בשום פנים להבליט את רצונה, וציר גרמניה אינו יכול לעשות דבר.

עצתו שאשתדל לקבל את המלצת אוסטריה אל השולטן. מימי מאורע מסילת־הברזל הבגדדית ידה של רוסיה בתורכיה על העליונה. הם השכילו להסביר לשולטן, כי מוטב לו שלא ישען על ידיד אחד (גרמניה), הדורש לעצמו זכיונות כאלה. עתה עלתה השפעת רוסיה עד מאד.

״מתי יסע לקושטא?״ שאל בסוף דבריו.

״עוד אינני יודע, הוד מלכות! בראשונה אסע ללונדון. ברצוני לקחת דברים עם לורד סולסבורי, אם מלבד דאגות דרום אפריקה יש עוד מקום במוחו לענינים אחרים. אולי יעלה בידי לענין אותו בציונות. לרעיון הציוני הטהור, בלי חסות גרמניה, יש ידידים רבים באנגליה. ביחוד בכנסיה; ולה יש, בלי ספק, השפעה חברתית, ואולי גם מדינית.

הוא נענע בראשו לאות הסכמה.

״אם אצליח לרכוש את לורד סולסבורי, האם יהיה אז מקום לתיווכה של גרמניה? כיון שנראה כי רק החשש מפני התנגדות מצד זה מעורר דאגה?״

הדוכס הגדול השיב: "ואז עוד יהיה צורך להניע את גרף בילוב שיכיר בזה".

״הגרף בילוב הוא, לדאבוני, ממתנגדי הציונות״, אמרתי.

והדוכס הגדול אמר: ״הוא רק זהיר, והוא הן מוכרח להיות זהיר״.

״אך יהיה אשר יהיה, אם אוכל להשפיע על לורד סולסבורי, שיודיע לברלין ואולי גם יכתוב לשם, שאין לו כל התנגדות לתכנית שלנו, — האם אז לא יחול שינוי בעמדת גרמניה לטובתנו?״

״כן, אז אולי יהיה מצב אחר״.

״אני רוצה לבקש רשות להודיע על הענין הזה, אם אצליח להגיע בלונדון לידי איזו תוצאה ממשית. בכלל, הייתי רוצה, על אף המצב הקיים, שאינו נוח לנו, לבקש רשות להודיע להוד מלכותו כל אימת שנעשה איזה צעד לפנים או לאחור״.

״נקוה כי לעולם לא לאחור! שמח אני בראותי באיזו התמדה הוא עוסק במפעלו הגדול״.

"אני מוכרח לנהוג כך, הוד מלכותו, אם ברצוני להשיג איזו תוצאה. נקוה כי נראה אותה עוד בחיינו!".

הדוכס הגדול חייך ואמר: ״הוא עוד יזכה לראות בהצלחת המפעל. אני — לא! מפליאה אותי תקיפות רוחו לעומת מתנגדיו. ביחוד בין בני־דתו יש לו מתנגדים. פה הנני היחיד הנוהה אחריו. וגם כבר הבטחתי כאן כמה פעמים לבני-דתו, שאין אנו רוצים ביציאתו של אחד היהודים מפה ואף אחד מהם לא ילך ולא יצטרך ללכת מפה. יש לי מכירים רבים בין בני־דתו, שאני מכבד אותם״.

לבסוף נפרד ממני בלבביות רבה, אחרי שיחה שנמשכה שעה ורבע. על קידה קלה מצדי בחדר־ההמתנה ענה גנרל פון מילר בקרירות, ורק קבוצה של קצינים צעירים לבושים חגיגית, שנאלצו להמתין זמן רב, הביטו בתמהון ובכבוד אל היהודי הזר, ששהה שעה ארוכה כל כך אצל נסיך המדינה. אני עברתי בתוך הקבוצה בלי לדרוש בשלומם, כי ידעתי את דרכם, ומיאנתי לתת להם שעת־כושר לחשוב את ברכתי כהכנעה יהודית. ואמנם, לא היתה לי שהות למחשבות כאלה: רק ככל שהיה דרוש לעבור את האולם (דומני שבאולם זה עשו עלי לשעבר הדגלים רושם) ברגל ישרה.

 

כרכרת־המלון שלי באה לקראתי, ואני יצאתי ברוב חשיבות מחצר הארמון החוצה. דומני, שעוד לא הגעתי עד המשמר וכבר היה ברור לי, שבכל זאת אוכל להפיק תועלת מן הנסיון הבלתי־מוצלח, אם אודיע לקרבר על הלך הרוח של המדיניות הגרמנית, שהוא כל כך מענין את אוסטריה.

אך עדיין איני יודע בשעה זו איך אשתמש בדברים, ששמעתי מפי הדוכס הגדול לגבי לורד סולסבורי. אולי יכול אני, הננס, לקשור בעדינות את אנגליה וגרמניה דוקא על הבסיס הציוני? העניין טעון עיון מדוקדק.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הדוכס הגדול חייך ואמר: ״הוא עוד יזכה לראות בהצלחת המפעל. אני — לא!"

  1. אבשלום,
    האם השנה בה נכתב כל קטע ידועה?
    יש תאריך ללא שנה. זה חסר.

    אמא

    בעיקר אפשר ללמוד מהרצל לגבי- ראיה רחבה, דבקות ראויה להערצה וקשה להבנה
    במטרה, למרות כול המכשולים,
    כנות בסיפר הדברים כולל חשיפת רגשות ורשמים אישיים.
    מבחינה זו הרשומות מרתקות.

    *איריס בן צבי חקלאות ידידותית לסביבה*

    מושב כפר יהושע 36582

    9831066 -04 * 0526-831066 *

    irisbz@gmail.com אתר : *www.meshek.ne **t*

    • במחברות בדרך כלל לא כתובה השנה, ולהוסיף אותה בצורה ידנית יהיה תוספת עבודה. אבל כל רשומה משוייכת לקטגוריה, שהיא מספר המחברת והתאריכים הכלולים בה (הקטגוריה מופיעה בתחתית הרשומה). לפי השיוך למחברת אפשר לראות את השנה שבה נכתבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s