במצב זה של הכנעה, שאנוס אני לעמוד ולבקש חופש כעוזר בחנות, שרוי אני עדיין היום!

11 באוגוסט, באכספרס המזרח אחרי מינכן

לפני צאתי מוינא אירעה שוב התפרצות ביני ובין בכר. כתבתי ליום הראשון פיליטון

(״האוטומוביל״[1]) ועשיתי את המלאכה יפה על מנת לקבל חופשה, ביום השני, לאחר סיום עתון־הערב, אמרתי לו שרצוני לקבל חופשה. העובדה שלא סידר לי עד היום את כרטיס־הרכבת לבוּכס (Buchs), המונח כבר שלושה ימים על שולחנו, נראתה לי כמקרה, ואולם זה לא היה מקרה. הוא חפץ לעצרני כאן על־ידי האמצעי העלוב הזה. הוא אמר: עתה, לפני הוצאת הגליון לכבוד גיטה, רצונו לעזבני לבדי? ועד מתי ברצונו להיות חפשי?

אני: עד תחילת ספטמבר.

הוא (קשות): אי־אפשר.

אני: טוב, כי אז אחזור ב־24 באוגוסט. הוא הלך לו בלי אמירת שלום. אני השארתי לו את המפתח של מגרת־הפיליטונים עם טורים יבשים אחדים. במצב זה של הכנעה, שאנוס אני לעמוד ולבקש חופש כעוזר בחנות, שרוי אני עדיין היום!

[…]

בכל הימים האלה העסיקתני יותר מאשר נאום־הקונגרס שלי, שעדיין לא נישלם, ויותר מן הקונגרס והנסיכים וּמשׁעבּדַי מן ה״נויאה פרייאה פרסה״, התכנית של חזיוני החדש ״האַם החוטאת״[2], שהרנין את לבי.

***

[1] המחזה לא מופיע ברשימת המחזות שכתב הרצל. ייתכן שכתיבתו לא הושלמה.

[2] מופיע בעברית בכרך הסיפורים במהדורת כתבי הרצל של הספריה הציונית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s