דרך־ההרים היפה מירושלים למוצא, המזכירה במקצת את הפירינאים, עברה עלינו בקלות, בהקשיבנו לסיפוריו של האכר ברויזה

4 בנובמבר, יפו

[…]

בשלוש וחצי נסעתי עם וולפסון, בודנהיימר ועם האיכר ברויזה[1] למוצא, מושבה השוכנת בנוף יפה, אך עדיין עניה מאד. שם החל האיש הצעיר והחרוץ הזה לפני ארבע או חמש שנים לעבד את אדמת־הטרשים הקשה מאין כמוה. וכבר הוא רואה פרי בעמלו הרב, כבר מתחיל הוא לקצור את אשר זרע. הנסיעה על־פני דרך־ההרים היפה מירושלים למוצא, המזכירה במקצת את הפירינאים, עברה עלינו בקלות, בהקשיבנו לסיפוריו של האכר ברויזה על התחלותיו הקשות. פעם אחת, כאשר פיתח הסמדר של הגפנים, באו בלילה צבאים ואכלו את הסמדר. הוא ארב להם שלושה לילות רצופים ברובה, אף־על־פי שיש כאן לעתים קרובות צבועים, ולא עצם עין לבל יהיה טרף לשני הצבועים. מתי נכבשה קרקע ביתר גבורה?

במוצא נטעתי בחלקת אדמתו של ברויזה, ליד המורד הסוכך, הצופה אל ס״ט ז׳ן, ארז צעיר. וולפסון נטע דקל קטן. ערביים אחדים עזרו לנו יחד עם האכרים ברויזה וכץ. בחשכת הלילה שבנו לירושלים.

[…]

***

[1] שמואל ברוזה – ממייסדי המושבה מוצא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s