התנועה שלו, אשר ידעתיה היטב, מכילה רעיון בריא

2 בנובמבר, ירושלים

הבוקר לפני המאורע הגדול היה קדחתני במקצת. בעודי בכתונת־הלילה נתתי לידידי הוראות בעניין ההתנהגות בשעת הראיון. פרטים מגוחכים. לבודנהיימר אין מגבעת־ברק טובה. אחר־כך התרגשות בענין המרכבות, שהרי עלינו להגיע שמה במסע־תפארת[1].

ביקורים רבים שהם לטורח.

הכלר הטוב היה זה עתה פה. הוא קיבל עליו להמציא את התיק עם תמונות־המושבות לגרף אוילנבורג. אחר כך בירך אותנו בשם אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, חבש את מגבעת־הצעיף הלבנה המתנופפת והלך לו. אנו סעדנו בשעה אחת־עשרה סעודה קלה, אחר כך התלבשנו. שנירר רוצה לתת לכולנו מעט ברום, כדרך שנוהגים עתה לעשות לפני שיוצאים למלחמת־שנים[2].

בשעה 1 ושמונה דקות.

כבר שבנו מן הראיון.

קבלת־פנים קצרה זו תיזכר לנצח נצחים בדברי ימי היהודים, ולא מן הנמנע הוא, שתהיינה לה גם תוצאות היסטוריות. אולם מה מבדחים הם פרטי כל המאורע.

באחת־עשרה וחצי כילינו את ארוחתנו הקצרה. דרשתי דייטה חמורה מצד אדוני, כדי שתישמר צורתם כהוגן.

בשתים־עשרה היינו לבושים כולנו. לבודנהיימר היה צילינדר גרוטסקי ומנשֶׁטים[3] רחבים ביותר, ושרוולי הכותנת בצבצו מתוכם. ברגעים האחרונים נאלצנו למצוא בשבילו מנשֶׁטים אחרים.

אני לבשתי (בפעם הראשונה) את המדז׳ידיה[4] המשומש שלי. ברום לא נתתי לקחת — כדבר מַרקוֹ ברוך בבזל: [5] Je ne le voulais pas pour l'histoire. Et j'avais raison.

נסענו בלהט שמש הצהרים ובאבק הלבן אל האוהלים. יהודים אחדים ברחובות נשאו עיניהם אלינו בעברנו. אַוָזים למטה, בבצה, בשעה שאוזי־הבר, נישאים למעלה באויר.

ליד שבכת האוהלים התמהמהו השומרים התורכים ולא מיהרו להכניסנו, אותי ואת שנירר. והנה בא סגן־קצין ונתננו לעבור.

במקום המגודר בא לקראתנו גרף פון קֶסֶל בתלבושת הקולוניאלית והצביע לצד אוהל־המתּנה. שם עמדנו כעשר דקות והסתכלנו בטרקלין הקטן המלא מרבדים ורהיטים מגוּונים.

והנה נקראנו להיכנס לאוהל הקיסר. הקיסר עמד בלבוש הקולוניאלי האפור, קובע־הצעיף בראשו, כסיות חומות ו — הפלא ופלא! — המגלֵב בימינו, וחיכה לנו. מרחק פסיעות אחדות לפני הכניסה פניתי כנגדו והשתחויתי. הקיסר הושיט לי בכניסתו את ידו בידידות מרובה. מרוחק מעט לצדו, עמד בילוב בתלבושת־סַקו אפורה ומאובקה והחזיק את נוסח נאומי המוגה בידו.

ארבעת האדונים נכנסו אחרי אל האוהל הרחב. שאלתי אם רשאי אני להציג את האדונים, הוא נענע בראשו בחיוב, ואני עשיתי כן. לשמע כל שם שקראתי הקריב את ידו אל מצחת־הקובע.

אחרי שהחלפתי מבט עם בילוב, לקחתי את גליוני וקראתי, בתחילה בקול עמום ורועד במקצת, אך קמעא קמעא [6] très à mon aise. מזמן לזמן נשאתי את עיני מן הנייר והבטתי בעיניו שנחו עלי בתוקף. אחר שכיליתי לקרוא, דיבר הקיסר. הוא אמר כדברים הבאים:

״חן־חן לו על ידיעותיו, שעוררו בי ענין רב, על־כל־פנים, הענין טעון עוד חקירה מפורטת ובירורי-דברים נוספים״. אחר־כך פתח בסקירת מצב ההתישבות עד כה. ״הארץ זקוקה, ראשית־כל, למים ולצל״. הוא השתמש בביטויים אחדים ממקצוע החקלאות והיערנות. ממה שראה בעיניו הסיק מסקנה, שהאדמה נוחה לעיבוד. ״המושבות שראיתי, גם של הגרמנים וגם של בני־עמו, יכולות לשמש מופת למה שאפשר לעשות בארץ הזאת. די המקום בארץ לכל. יתן לה רק מים וצל. גם לתושבים ילידי־הארץ ישמשו עבודות־המושבות מופת מעורר. התנועה שלו, אשר ידעתיה היטב, מכילה רעיון בריא״.

הוא עוד הבטיח לנו, כי יוסיף להתענין בדבר, ואולם במה מילא את חמש או שש הדקות של תשובתו, לא אזכור עוד.

לאחר תשובתו הרשמית הושיט לי את ידו, אך עוד לא שילח אותנו, כי אם משכני לשיחה עם בילוב: ״את האדון פון בילוב הרי הוא מכיר?״ אם הכרתיו! בילוב, שליוָה את כל נאומי בטיוטה באצבעו, הצטחק מתוקות. דיברנו על הנסיעה.

הקיסר אמר: ״נפל בחלקנו דוקא הזמן הלוהט ביותר. היום שבו התראינו היה הרע מכל הימים. ליד רמלה מדדנו את הטמפרטורה. 41ᵒ בחמה״.

בילוב אמר במתיקות: ״כפי שהוד מלכותו הקיסר הואיל בחסדו לומר, ״העיקר הוא — מים״.

[…]

״זאת נוכל להביא לארץ. הדבר יעלה במיליארדים, אך גם יכניס מיליארדים״.

״נו, כסף הרי יש לכם די״, קרא הקיסר בעליזות וטפח במגלב על מגפיו. "כסף רב מאשר לכולנו".

בילוב [7]abondait dans ce sens, ״כן, הכסף הגורם לנו קשיים רבים כל כך, נמצא אצלם בשפע״.

הזכרתי מה שאפשר היה לעשות בכוח־המים של הירדן ומשכתי את זיידנר כמהנדס לשיחה. זיידנר דיבר על סכרי־עמקים וכו'. הקיסר נענה לשיחה בשמחה והוסיף לרקום את הרעיון. אחר כך הגיע לתנאי־הבריאות, מחלות העינים וכו' המתפשטות בפרט בעת קטיף־התאנים. אז עוררתי את שנירר, שדיבר על כך בקצרה.

עוד היה סיפק בידי להוסיף, כיצד אומר אני למסור את העיר העתיקה למוסדות־החסד, לנקותה ולכונן ירושלים חדשה, שאפשר יהיה להשקיף עליה מעל הר הזיתים כעל רומא מעל הג׳יאניקולו[8].

את וולפסון ואת בודנהיימר לא עלה בידי לשתף בשיחה, כי הקיסר סיים את הראיון בהושיטו לי שוב את ידו.

יצאתי מעל פניו הראשון, ושנית הפניתי את ראשי לאחורי מן הצד. הקיסר עמד בפרופיל מול בילוב ודיבר עמו, ומראהו כאילו רצה למצוא לעצמו [9]Contenance.

גרף פון קסל שאל בצאתנו: ״הראיון כבר נסתיים ?״ הוא היה אדיב פחות משהיה בקושטא, ומזה הסקתי, ש״המניות״ שלנו הן איתנות פחות.

בצאתי אמרתי לשנירר: [10]״Il n'a dit ni oui ni non״.

[…]

הוא לא אמר לא הן ולא לאו. ברור הדבר, שדברים הרבה קרו בינתים. על הטיוטה שהחזרתי היה רשום למטה בעפרון: ״תופיק פחה, גרנד הוטל״. חקרתי אם זהו שר־החוץ? כן.

***

[1] כלומר כרכרה מהודרת.

[2] דו-קרב.

[3] מנג'ט – החלק המקופל בשרוול או במכנסיים.

[4] כנראה הכוונה לעיטור צלב המפקד של אורדן המג'ידה, שקיבל הרצל בביקורו הראשון באיסטנבול.

[5] צרפתית – אני לא רציתי את זה להיסטוריה. וצדקתי.

[6] צרפתית – בנינוחות רבה.

[7] צרפתית – הוסיף בכיוון זה.

[8] ג'יאנקולו – גבעה המשקיפה על מרכז העיר רומא..

[9] צרפתית – קליטה, יכולת.

[10] צרפתית – הוא לא אמר כן או לא.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s