אמנם, עליהם להיות נכנעים, אך זכור יזכרו שהם באי־כוחה של האומה הישראלית המפוארת בשעה היסטורית

31 באוקטובר

[…]

אחת וחצי אחרי־הצהרים.

שוב שעות של צפיה מתוחה, נרגזה. למן שלשום בערב, מאז מסר וולפסון את מכתבי לידי אוילנבורג באהלי הקיסר, אין עוד כל תשובה.

חמשתנו משוטטים מתוך בטלה בלי לדעת מתי נתקבל. הקיסר עתיד לנסוע היום ליריחו, ורק מחרתים ישוב. השאלה היא, אם יקבל אותנו היום או מחרתים (ביום האחרון)? יתר על כן, קטני־האמנה שבנו כבר שואלים: אם בכלל יקבלנו?

מי יודע, אילו תככים בין־לאומיים מרחפים עתה מעל לראשינו? אין לנו פה עתון. זה 14 יום אין בידינו כל ידיעות על המתרחש בעולם.

על אף רוחם העכורה של ארבעת ידידי, נתתי להם זה עתה לקח קטן לשעת הקבלה: סדר עמידתם בשורה, עמידתם וכו'; ניסיתי גם להכין את התשובות לשאלותיו האפשריות של הקיסר, עליהם לזכור, שעם היותו אדם שליט, הנהו בכל־זאת רק אדם. אמנם, עליהם להיות נכנעים, אך זכור יזכרו שהם באי־כוחה של האומה הישראלית המפוארת בשעה היסטורית.

גם שאלתי אותם, אם בגדיהם, לבניהם, עניבותיהם, נעלי־ידיהם[1], מנעליהם וכובעיהם ערוכים כראוי.

[…]

***

[1] כפפות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s