אם יבוא יום וירושלים לנו תהי, ואם עוד יהיה אז לאל ידי לפעול מה, יהיה מעשי הראשון — לטהרך

31 באוקטובר, ירושלים

אם אזכרך בימים הבאים, ירושלים, לא אתענג על זכרך. משקע מעופש של אלפי שנים מלאות חדלון-אישים, קנאות אפלה ואי־נקיון, שורר בתוך רחובותיך רעי־הריח. האדם היחיד, ההוזה החביב מנצרת, אשר היה פה כל הזמן, רק הועיל להרבות את השנאה.

אם יבוא יום וירושלים לנו תהי, ואם עוד יהיה אז לאל ידי לפעול מה, יהיה מעשי הראשון — לטהרך.

כל אשר לא קדוש הוא אצוה לפנות, אקים מעונות־פועלים מחוץ לעיר, את קיני־הסחי אריק, אהרוס, את החרבות אשר לא קדושות הן אשרוף באש ואת החנויות אעתיק למקום אחר. אחר כך אכונן, בשמרי ככל האפשר על סגנון הבנין העתיק, מסביב למקומות הקדושים עיר חדשה, רווחה, רבת אויר ותעלות.

[…]

קהילת היהודים כאן היא כיתר הקהילות. עכשיו מתברר, כי האיש שהביא לי את הזמנתה המדומה, אך כיזב. מעמי הלך אל הפרנסים ואמר להם, שרוצה אני מאד לחכות לקיסר בשער־הנצחון שלהם. על כך ענו הפרנסים, כי אין עוד מקום פנוי.

בין המבקרים, שבאו אלי לבית מרכס[1], היה אתמול גם הרב הספרדי מאיר. הוא הסביר לי את יחסם של הרבנים הראשיים, שאינם רוצים להבאיש את ריחם בעיני הממשלה התורכית.

עניתי בצחוק: ״כדי שלא להביא את האדונים האלה במבוכה, לא אבקר אצלם״.

 

ביקרנו ליד הכותל המערבי. לא קם בי רגש עמוק, מפני הקבצנות המכוערת, העלובה והערמומית השולטת כאן. כזאת ראינו למצער בהיותנו שם אתמול, בשעות־הערב, והיום בשעות־הבוקר.

 

אמש ביקרנו במגדל דוד. בשעת הכניסה אמרתי לידידי : ״רעיון טוב היה זה מצד השולטן, אילו כלַאַני במקום הזה״. נוגע עד הלב מראה העיר השוקעת בערפלי הערב מן הטפחות ההרוסות.

תחילה עברנו — ובחפזון — את Via dolorosa, כי, לפי המסופר, אין המקום בטוח ליהודים. זיידנר, שהיה גר פה לפנים, לא ירצה בשום אופן ללכת אתנו. אני ראיתי בכך מורך-לב ועברתי את רחוב הקבר הקדוש. אך ידידי עצרוני מלהיכנס לתוך כנסית־הקבר. אסור גם לבוא במסגד עומר ובמקום המקדש, והעובר יוחרם על־ידי הרבנים. כזאת קרה את משה מונטיפיורי.

כמה אמונות טפלות וקנאות מכל צד. ובכל־זאת, לא אירא את כל הקנאים האלה.

היום ביקרנו בבית־חולים יהודי. עניות וחוסר־נקיון. בספר־הזכרונות מוכרח הייתי בכל־זאת, מפני הבושה, להעיד על הנקיון — כך ייתהוו השקרים. מגזוזטרת בית־כנסת עתיק ראינו בזוהר הבוקר את מקום המקדש, הר הזיתים ואת כל הנוף רוה האגדה. מאמין אני בכל לב, שאפשר לכונן מחוץ לחומות־העיר העתיקות ירושלים חדשה ורבת־תפארת. ירושלים העתיקה תישאר מין לורד[2], מכה, ״ירושלים עיה״ק״ עיר יפה והדורה תיתכן במקום הזה.

***

[1] לאחר שהתברר שחדרי המלון שהוזמנו עבור הרצל ומלוויו במלון קמניץ הוחרמו לטובת קצינים מפמליית הקיסר, התאכסנה המשלחת הציונית בבית שטרן, ברחוב ממילא.

[2] לורד – עיירה בדרום מערב צרפת. ב-150 השנים האחרונות נודעה בזכות התגלויות דמותה של הבתולה מריה, והפכה ליעד לעליה לרגל לנוצרים קתולים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s