משלחת בני ישראל מופיעה ביראת־כבוד עמוקה לפני קיסר הגרמנים, בארץ אשר היתה לאבותינו ועתה לא לנו היא

18 באוקטובר, 1898, שעה שמונה בערב במלון

אחרי הראיון אצל הקיסר. מחר ארשום את פרטיו.

עם הקיסר ועם בילוב נדברתי, שאגיש עוד הערב את נוסח נאומי בארץ ישראל.

 

הנוסח:

הוד רוממותו הקיסרית והמלכותית!

קיסר ואדון רב־חסד!

משלחת בני ישראל מופיעה ביראת־כבוד עמוקה לפני קיסר הגרמנים, בארץ אשר היתה לאבותינו ועתה לא לנו היא. אין אנו קשורים באדמת קודש זו בשום דבר־קנין אשר כוחו יפה לפי החוק. דורות רבים באו והלכו, מאז היתה הארץ הזאת ליהודים. אם ידובר בזה, רק כחלום מימים מקדם הוא. אולם החלום עודנו חי, בלב רבוא רבבות חיה יחיה; צרי־ תנחומים הוא לעמנו האומלל בשעות מכאוב ויגון. בהציק לנו אויבינו ובהטילם עלינו אשמות, במנעם מאתנו את הזכות המצערה לחיות ככל האדם, בהיותנו מוצאים מכלל חברת אחינו האזרחים, אשר תמיד ביקשנו לחלוק עמהם באמונה את גורלם — עלה יעלה רעיון ציון על רוחנו הנכאה.

דבר־מה נצחי יצוק ברעיון הזה, אף כי בדרך הטבע רבות שינה את פניו עם תמורות האדם, המנהגים והזמנים.

גם התנועה הציונית כיום הזה היא כולה לפי רוח העת החדשה. קושרת היא קשרים עם המצבים והתנאים של חיי ההווה וחפצה היא לפתור את שאלת היהודים לפי האפשרויות של זמננו. אכן מאמינים אנו, כי עתה באה עת פתרונה, לאחר שבני־האדם התעשרו כל כך באמצעי־תחבורה ובנצחונות מכניים. מעשים, אשר עוד לפני חמישים שנה נראו כדבר־דמיון, נעשו עתה דבר יום־יום. קיטור וחשמל שינו את פני הארץ. מזה יש להוציא מסקנות לאנושות.

ראשית כל עלה בידינו לעורר את ההכרה הלאומית בלב אחינו בארצות פזוריהם. בקונגרסים אשר בבזל נוסחה תכנית תנועתנו לעיני כל העולם. זה דברה: יצירת מקלט בטוח לעם היהודים.

והנה ארץ אבותינו הקדמונים טובה לישוב ולעיבוד. הוד מלכותו ראה את הארץ בעיניו. אדמתה תצעק לאנשים, כי יבואו לעבדה. ובין אחינו יש לנו דלת־עם איומה בסבלותיה. האנשים האלה יצעקו לארץ, אשר יחפצו לעבדה, אדיר חפצנו הוא להפוך את המצוקות האלה — מצוקת הארץ והעם— בחברנו את שתיהן לברכה חדשה. כה טוב הדבר בעינינו, כה ראוי לעזרת הנדיבים באדם, עד כי נחלה את פני הוד רוממותו הקיסרית להושיט למפעלנו את עזרתו הנעלה.

אבל הרהב לא הרהבנו לעשות זאת, לוא היה במחשבתנו דבר, אשר יוכל לצער או להזיק לשליט הארץ הזאת. ידידות הוד רוממותו הקיסרית להוד מלכותו השולטן ידועה לכל, ולא יוכל להיות כל ספק בכוונותיהם של אלה הפונים אל הוד מלכותו בדבר תיוּוך רב־חסד למשאלותיהם.

אמונתנו תמימה, כי הגשמת התכנית הציונית אך טובה וברכה תביא גם לתורכיה. מרץ ואמצעים חמריים יובאו לארץ, נקל לראות מראש, כי מחוזות רבים ושוממים יופרו להפליא, ורוב אושר ותרבות יצמח לאנשים רבים.

תכניתנו היא להקים חברת־קרקעות יהודית לסוריה ולארץ־ישראל, אשר תקבל עליה את העבודה הגדולה הזאת. ואנו מבקשים בשביל חברה זאת את חסות הקיסר הגרמני.

לזכויות ולרגשות הדתיים של אחרים לא נשקפת כל סכנה מרעיוננו, הרווי רוח פיוס שדורות רבים חפצו בה. מבינים ומכבדים אנו את יראתי הכבוד של כל הדתות כלפי ארץ זו, אשר בה נולדה גם אמונת אבותינו.

 

19 באוקטובר 98

בספינה ״אימפרטור ניקולאי II״

(יותר לא כתבתי, כי הגיעה שעה 83/4, והוכרחנו למהר אל החוף, כדי לרדת לאניה ההולכת לאיזמיר־אלכסנדריה. רק הוספתי עוד בחפזון: את הסוף ארשום בארץ־ישראל). לנוסח הנאום הנני מצרף את המכתב הבא (בקירוב) אל בילוב.

להוד מעלתו

הנני מתכבד להגיש רצוף פה את נוסח נאומי אל הוד מלכותו. הלילה עבר עלי ברע בכל מיני מצבי־לב, ועתה כמעט אינני מסוגל לעבודה. את הסוף אוסיף עוד.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “משלחת בני ישראל מופיעה ביראת־כבוד עמוקה לפני קיסר הגרמנים, בארץ אשר היתה לאבותינו ועתה לא לנו היא

  1. פינגבק: קיסר השלום בא בגבורה אל העיר הנצחית. אנחנו היהודים מקדמים בברכה את פני הוד מלכותו | הרצל לדור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s