שיחתנו היתה, לדאבוני, יותר שיחת־חולין מאשר שיחה מדינית מוצקה

18 בספטמבר, אישל

אתמול היה יום יוצא מן הכלל, שהיה יכול להיות יום־גורל לתנועה. האם יקבלני הקיסר?

[…]

בילוב קיבלני בחדרו כשמלתחותיו פתוחות — הוא הגיע רק זה עתה, הוא בא לקראתי בחביבות מקסימה: הוא כבר קרא הרבה משלי, שמח להכירני וכו'.

וכאן נהייתי חלש. מול אוילנבורג, שקיבלני בקור־רוח, הייתי מוצק, דיברתי דברים קשים כגידים וברורים. אך אצל בילוב הייתי, לדאבוני, סופר אוהב־כבוד והתאמצתי להבריק ב־mots (אמרות יפות) יותר מאשר לדבר ברצינות על הענין. זו היתה פשוט שעת־חולשה, שנגרמה על-ידי התנהגותו הנחמדה. לאחר השיחה היתה לי ההרגשה, כאילו נענעו אותי בעריסה.

[…]

שיחתנו היתה, לדאבוני, יותר שיחת־חולין מאשר שיחה מדינית מוצקה. היו בה גם קפיצות מענין לענין; באריכות דיברנו (אולי יותר נכון, רחפנו) מסביב לחלק האנטיסוציאליסטי של הציונות; לעומת זאת דברנו רק מעט על החלק הקולוניאלי־המדיני המזרחי.

[…]

אז הרציתי את התיאוריה שלי על יציאת המוני היהודים העודפים. הוא הסכים עמי, שעל־ידי יציאה זו יוטב גורלם ומצבם של היהודים אשר ישארו במקומותיהם. יש גם יהודים רבים שלא ברצון יתנו להם לצאת, אלו ישארו בכל אופן. הוא אינו מאמין כלל, שבגרמניה המרכזית והמערבית ירבו הדבקים בתנועה; רק במזרח, ואולי אלה שמצבם הכלכלי קשה ביותר, ואלהם יצטרפו עוד קצת אידיאליסטים בתורת מנהיגים.

אך הוא אישר לי את דברי אוילנבורג: כי הקיסר אינו כלל אנטישמי, כפי שהכריזו עליו. הוא מתנגד רק ליהודים בעלי נטיות הרסניות.

ופה הגענו אל הסוציאליזמוס. אני ביררתי את השקפתי, כי איולת היא מצד היהודים להיספח אל הסוציאליזמוס, שבקרוב יפלוט את היהודים מקרבו. וגם זאת: היהודי מטבעו אינו סוציאליסט. אני סיפרתי מה שקראתי מקרוב: כי מצרים שלפני משה היתה מדינה סוציאליסטית. משה יצר ע״י עשרת הדברות את המשטר האינדיבידואליסטי. והיהודים נשארו אינדיבידואליסטים עד היום הזה.

גם זה ישר בעיניו. הוא ציטט את היינה, המדבר על "פרחחי השויון". בילוב סבר, כי היהודים לא ישלימו לעולם עם מצב של שויון. הוא דיבר פעם עם מנהיג סוציאליסטי על המדינה הסוציאליסטית שלעתיד לבוא. זו תהיה כמו שדה־פרגים, שבו תולשים כל פרח המתרומם מעל חבריו. מדינה כזאת תהא גם משעממת ומחוסרת־כשרונות.

האם כל הטון הזה הוא אמתי, או אלה רק דברי־נימוס לכבוד האורח? אוילנבורג ובילוב דיברו על היהודים באופן שאילו נתפרסמו דבריהם היו נחשבים כקיצוניים שבין הפילושמיים (חובבי ישראל).

[…]

בעניין הצד הסוציאליסטי של השאלה באנו בכל אופן לידי הבנה. עשתה עליו רושם העובדה שסיפרתי לו, כי באוניברסיטה בוינא הרחקנו את הסטודנטים מן הסוציאליזמוס. אולי יש מהם הסוברים, כי אנו ניסד אחד כך את המדינה הסוציאליסטית שלעתיד־לבוא; אך לא כן דעתי. כמה דברים נוכל לסדר באופן טוב יותר מאשר בחברה הישנה, אבל בדרך כלל ישאר הכל כרגיל. אילו חשבתי אחרת הייתי אוטופיסט.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s