לא המטרה היא לו העיקר, כי אם ההליכה. חינוך על־ידי המסעות.

26 במרץ

[…]

קלנר, החביב והטוב שבידידי, אשר ביקוריו הם לי נקודות־אורה בכל התרגזויותי, סיפר לי זה מקרוב זכרון מימי נעוריו ב״חדר״. הוא חלם בשעה שלמדו בחומש את הפרשה של שירת משה (שמות, פרשה ט״ו).

אני קראתי מיד בפרשה זו ולבי רָגשׁ בקרבי. פתאום בקעה בי המחשבה לכתוב דרמה מקראית, "משה".

התנאים במצרים, המלחמה כלפי פנים וכלפי חוץ, היציאה, המדבר, מות משה. אני רואה אותו כאדם גדול, רב־חיות, שׂגיא־כוח ורב-הומור. הדרמה, כשהוא נשבר בתוכו ובכל זאת ניצב זקוף בכוח רצונו. הוא המנהיג לפי שאינו רוצה להיות המנהיג — הכל נשמעים לו, מפני שאין לו מאווים אישיים. לא המטרה היא לו העיקר, כי אם ההליכה. חינוך על־ידי המסעות.

מערכה א׳: שיבת משה מצרימה, המצב, הירידה של בני־ישראל; משה נרגז ומעורר אותם.

מערכה ב׳: קורח.

מערכה ג׳: עגל הזהב.

מערכה ד׳: מרים.

מערכה ה': מות משה;

סמלי־ראוה במדבר: ארון העדות ואחר־כך עצמות יוסף בראש המסע.

משה המזדקן רואה תמיד מחדש את קורח, את העגל, תמיד אותם תוי-הפנים של העבדים. הוא נלאה למראה כל התופעות האלה. ובכל זאת שומה עליו למשוך אותם תמיד הלאה בכוחות מחודשים.

זוהי הטרגדיה של המנהיג הישר, של כל מנהיג שאינו בא להתעות את העם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s