מרגיש אני יותר ויותר אחריות כשאני כותב על אנשים, כי ברור שהספרים האלה ישמשו פעם חומר לתולדות היהודים

17 באוקטובר

בימים ריקים אני חדל־מרץ מלרשום בספר הזה, ובימים מלאים אני משולל־פנאי לכך. וכך מידלדל הספר כלעומת שהתנועה מתעשרת. כאשר התחלתי לכתוב את הרומן שבחיי, ריחפו כל הצללים וכל האורות שנצנצו בנשמתי על פני דפים אלה. עתה לובש הכל צביון חיצוני, אף מרגיש אני יותר ויותר אחריות כשאני כותב על אנשים, כי ברור שהספרים האלה ישמשו פעם חומר לתולדות היהודים. וכך עוברים דברים רבים בלי להירשם.

[…]

אמש״ בעשר וחצי, בשובי מן התיאטרון, מצאתי דרישה טלפונית מבכר לבוא מיד אל המשרד. שיערתי כי תארע התנגשות בשל מאמרי [1] Mauschel, והתכוננתי שוב לקרב. בשביל הלב אין בהכנות האלה משום חזוק הבריאות, אך מבחינה מוסרית הן מחזקות את האדם.

התרגשות־שוא. הוא רק רצה שינוי במאמר קטן שכתבתי בשביל הגליון של היום.

***

[1] מאושל, או משה'ל – מאמר ביקורת חריף בו מצייר הרצל את דמותם של מתנגדי הציונות מקרב היהודים. התפרסם כמאמר ראשי ב"דה-ולט" ב 15.10.1897. מאושל (המקור בצורה שבה הגו יהודי גרמניה את השם משה: "מאושה") היה כינוי גנאי ליהודי בפי האנטישמים בגרמניה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s