במשך השבועות האחרונים לא היה לי רגע של פנאי כדי לרשום בספר חדש זה של ״מסע המייפלאואר״

22 ביולי

שוב בתא הרכבת ושוב בדרך לאישל. במשך השבועות האחרונים לא היה לי רגע של פנאי כדי לרשום בספר חדש זה של ״מסע המייפלאואר״[1], כמו שכינהו סופר שלPall Mall Gazette מלונדון, מי שערך אתמול אתי אינטרויו ברייכנוי על הקונגרס והציונות.

איני זוכר עוד את כל הדברים שאיחרתי לרשום. עבר הזמן שבו יכולתי לרשום את המקרים הקטנים של יום־יום: ה״ולט״ יצטרך לסייע בידי, כאשר אבוא לכתוב את זכרונותי. ה״ולט״ מעמיס עלי עבודה רבה מאד.

הדבר המענין ביותר מזמן שכתבתי פה באחרונה בתא־הרכבת הוא הכרח העברתו של הקונגרס ממינכן לבזל. לא ברצון הסכמתי למינכן, שמלכתחילה נראתה לי כבלתי-מתאימה, ואני קיבלתי הצעה זו רק בהישמעי לרוב החברים בועדה המכינה. ולכן ניצלתי את המחאות הפטריוטיות העלובות של ראשי הקהלה במינכן[2], כדי להעביר את הקונגרס לשויצריה.

[…]

מה לרשום עוד מן הדברים האינטימיים בשביל ״העתיד״?

לפני זמן־מה נעלב ד״ר קוקש עד מאד, מפני שלא התחשבתי בתכנית־העבודה (שאני עשיתי) של הקונגרס (שאני עושה אותו) של הציונים (שאני עושה אותם) עם הצעת־שינוי של ״הועדה המכינה״ (שאינה עושה כלום). הוא אמר: ״אין אנו רק מועצת־סתרים של מלך אבסולוטי״

***

[1] Mayflower היה שם הספינה, שבה נסעו בשנת 1620 הפוריטנים הראשונים מאנגליה לאמריקה. (ר׳ ב.).

[2] במאמר "רבני המחאה" מביא הרצל את נוסח המודעה הבאה, שהתפרסמה בעיתונות בגרמניה:

ועד אגודת הרבנים באשכנז: ד"ר מאַיבוים (ברלין), ד"ר הורוביץ (פרנקפורט), ד"ר גוטמאַן (ברסלוי), ד"ר אוירבך (הלברשטאַט), ד"ר ורנר (מינכן) מפרסם את ההודעה הזאת: "על-ידי הקריאה לקונגרס ציוני ועל-ידי פרסום סדר-היום שלו, נפוצו מושגים כה מוטעים על-דבר תורת היהדות ושאיפות המחזיקים בה, עד שרואה ועד אגודת-הרבנים באשכנז חובה לעצמו, להביע את גלוי-דעתו הזה:

 

א. שאיפותיהם של המכונים בשם ציונים ליסד מדינה יהודית-לאומית בארץ ישראל, מתנגדות אל היעודים המשיחיים, אשר בכתבי-הקדש ובספרות הדתית המאוחרת.

 

ב. היהדות מטילה חובה על המחזיקים בה, לעבוד בלבב שלם את עבודת המולדת, שהם שייכים לה, ולדרוש את שלומה הלאומי בכל נפשם ובכל כחותיהם.

 

ג. אולם חובה זו אינה סותרת את השאיפות הנדיבות, שמטרתן היא, להושיב איכרים יהודים בארץ ישראל, אחרי שאין לשאיפות האלה שום יחס אל יסוד מדינה לאומית.

 

דתנו ואהבתנו לארץ מולדתנו, שתיהן גם יחד מטילות אפוא עלינו את החובה לבקש מכל אלה, שטובת היהדות קרובה אל לבם, כי יתרחקו מן השאיפות הציוניות ומן הקונגרס, אשר למרות כל האזהרות עודנו מוכן להתאסף".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s