איזט בי כתב לו שהוא מוכן להציע לפני השולטן תכנית מפורטת, אם הענין הוא רציני בהחלט

25 באוגוסט, וינא

[…]

נבלינסקי שב מהונגריה והודיעני את הדברים האלה:

המצב הכספי של התורכים ברע. המאכלת מונחת על צוארם. איזט בי כתב לו שהוא מוכן להציע לפני השולטן תכנית מפורטת, אם הענין הוא רציני בהחלט. שכן אם לא יצא מזה כלום, הוא מתחייב בנפשו. נבלינסקי דורש איפוא ממני, שאנסח במפורש את הצעתי.

זאת אני עושה באופן שאני מניח אפשרות לאיזט (ולי) להוציא את הראש מתוך הקולר. אני מעמיד תנאים מעורפלים אחדים, אשר בויכוח עליהם עלולים להיכשל גם הצעות ״רציניות״. בשעת המשא־ומתן עם השולטן אתגבר גם על יהודי לונדון ופריז. אגב, הצעותי מתאימות לגמרי להסכם, שהוא אמנם מעורפל, עם מונטגיו, לנדאו וכו'. וזוהי התכנית שנבלינסקי רוצה להציעה לשולטן:

החוג רוצה להעמיד לרשות השולטן הלואה מודרגת של 20 מיליון לירות שטרלינג. הלואה זו תהא מבוססת על התשלומים שעל היהודים המתישבים בארץ ישראל באופן אוטונומי לשלם להוד מלכותו מדי שנה בשנה. התשלומים האלה, שהחוג ערב בעדם, מתחילים בשנה הראשונה במאה אלף לירה שטרלינג ועולים עד מיליון לירה לשנה. עלית התשלומים המודרגת תעמוד ביחס ישר עם ההגירה המודרגת של היהודים לארץ־ישראל. הפרטים המיוחדים ייקבעו במשא־ומתן שבעל־פה בקושטא. לשם זה יואיל הוד מלכותו להרשות ברוב חסדו: לא רק הגירה חפשית לגמרי של יהודים לארץ ישראל, אלא הגירה שתהא גם נתמכת בכל האפנים ע״י ממשלת שולטן התורכים. היהודים הבאים מקבלים אוטונומיה מאושרת על פי משפט העמים בנוגע לחוקה, למינהל ולבתי־המשפט על השטח הנמסר לרשותם (ארץ ישראל כמדינה עצמאית המשלמת מסים לתורכיה).

במשא־ומתן בקושטא יהא צורך לקבוע בפרוטרוט, באיזה אופן מתבצעת החסות העליונה של הוד מלכותו השולטן בארץ־ישראל היהודית. הסדר הפנימי מקוּים ע״י היהודים עצמם באמצעות צבא־הגנה משלהם.

ההסכם יכול ללבוש צורה זו: הוד מלכותו מפרסם ברוב חסדו כרוז בעל תוקף ממשלתי, שעליו הודיע מראש לממשלות האחרות, ובו הוא מזמין את היהודים מכל ארצות תבל לשוב לארץ אבותיהם.

כמובן, הכרוז הזה יתפרסם רק לאחר שייקבעו כל הפרטים המיוחדים בחוזה פרילימנרי.