כל היהודים שמצבם טוב מתנגדים לי. וכך קונה אני לי את הזכות להיות הגדול באנטישמיים.

13 באוקטובר

עלי להודות לעצמי בגלוי: נפלה רוחי.

אין עזרה משום צד, אך יש התקפות מכל צד. נורדאו מודיעני מפריס, ששם אין איש נוקף באצבע. המכבים בלונדון — מתגלים יותר ויותר כ״פּיקויקים״[1], אם רשאי אני להאמין לידיעות מאת די האז הנאמן לי. בגרמניה יש לי רק מתנגדים. הרוסים מתבוננים בהתרגשות, איך אני עובד עד כלות הכוחות, אך אין איש מהם עוזר לי. באוסטריה, ביחוד בוינא, יש לי אנשים אחדים הדבקים בי. מהם שאין להם כוונות פרטיות, ואין הם עושים כלום, והאחרים, הפעילים, הרוצים להפיק תועלת מן העורך של נ. פ. פר.

לזה נוסף ענין הדיבה, שכנראה שיד הנכבד הוא המנהל אותו.

כל היהודים שמצבם טוב מתנגדים לי.

וכך קונה אני לי את הזכות להיות הגדול באנטישמיים.

לעתים קרובות אני נזכר בדבריו של לויזון: ״אותם האנשים, שאתה רוצה לעזור להם, יצלבו אותך הראשונים״.

***

[1] פיקוק הוא טווס זכר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s