התבוננתי תמיד רק אל זרועו הלקויה, למען אישמר לנפשי מפני התבטלות במקרה שאדבר אתו ביחידות.

9 בספטמבר, גרליץ

[…]

בהזדמנות זו סיפר לי הכלר, כי זה לא כבר חשדו בדוכס גינתר, שהוא מעורב באותו ענין חצרני של המכתב האנונימי, שגרם לדו־קרב בין שרַדר וקוטצי. שיחות בטלות, שעד עכשיו לא ענינו אותי ועתה אני שומען ברצון, מפני שהן מגלות לי את האדונים הגדולים מן הצד הפעוט שלהם. וזה נחוץ לי כדי שלא אתבלבל למראה התפארת והקישוט החיצוניים ואוכל לשאת ולתת אתם בדרך חירות.

לכן גם נתתי עיני בשבוע האחרון במומו של קיסר גרמניה[1], אשר ראיתיו עתה תכופות. האם לא מפליא הדבר, שבנוגע אליו, שהוא מן האנשים ״החשובים ביותר״ בעולם, אין כמעט איש יודע שיש לו רק זרוע אחת. הכל מתהלכים באמת כמו בעננים. הנה לפנינו דמות, שמכירים אותה ממאה אלף צילומים; וכשרואים אותו מתברר, כי דוקא הקו המכריע שבו אינו נגלה להמון. אכן, גם ההמון רואה אותו יום־יום וכמעט אינו יודע דבר זה. המיטיבים ביותר לראות אומרים: זרועו האחת משותקת. למעשה, תלויה לו מצד שמאל זרוע של ילד. זרועו, אומרים, נעצרה בהתפתחותה מחמת רככת. הכלר מוסר לי את הגירסה המקובלת — ודאי נוסח החצר — כי וילהלם נפל בילדותו מידי המינקת והרגישו בתוצאות רק לאחר זמן.

על כל פנים, חשוב ליקוי זה לגבי דמותו. הוא מקרב אותו אלי במובן האנושי. הוא מראה, שבכל רוב התלבושות אשר לו כמפקד גדורים שונים אינו בעצם אלא אדם חסר־אונים. ואני, בראותי את תמונות גדולתו, את תפארת הפמליא שלו, את ההוד הצבאי אשר ללגיונותיו בשדה המערכה החגיגית, התבוננתי תמיד רק אל זרועו הלקויה, למען אישמר לנפשי מפני התבטלות במקרה שאדבר אתו ביחידות.

סבורני כי מום זה שבו מסביר גם את כל אופיו. שליט עליון זה על כל הצבאות לא היה מתקבל כלל בצבא, אילו עמד כאחד האדם לפני ועדת־בוחנים צבאית. ואולי דוקא כאן שורש אהבתו החולנית לכל תופעה צבאית. כן אינו יכול לעמוד בפשטות כאחד האדם, שכן נאלץ הוא תמיד לשקול בדעתו איך להעלים את מומו. ואף מטעה הוא רבים ע״י אופן החזקת הרסן ביד שמאלו הקצרה אגב רכיבה. ידו זו, המחזיקה ברסן עושה אותו לפרש, כן אוהב הוא תלבושות מבריקות, מסנוורות־עינים, כובעים נוצצים, המושכים את המבט ומסיחים את הדעת.

אך דומני שהוא אדם נחמד. למען האמת וביתר קיצור: אדם!

אמנם, הוא רוצה לעשות רושם על ההמון וממלא בעוז את תפקיד הקיסר. אך לפני המקורבים אליו הוא רוצה להיראות כאדם חביב. מקסים אופן לחיצת־היד שלו, ממש כשל מנהיג מפלגה. הוא מביט עמוק לתוך עיני אדם המדבר אתו, מתקרב אליו. כחביב ביותר נתגלה בברסלוי בשעת ההצגה החגיגית של המחזה הצבאי הקטן של מחר. הוא געה בצחוק לשמע ההלצות הפשוטות של החיילים; מפעם לפעם פרץ בצחוק. כן, היתה גם משום הפרזה בפשטות זו, והוא ידע כי עינים רבות מתבוננות בה. יש לו נטיה להפרזה.

אין ספק שהנו אדם בעל כשרונות גדולים ושונים, אלא שרצונו לתפוס מרובה בזרועו האחת, ותמיד ידיו עסוקות מאד, שכן ברצונו להעלים כי רק יד אחת לו.

אם אני מבין אותו כהלכה, אצליח לרכשו לענין, ובלבד שיעלה בידי להתקרב אליו.

***

[1] הקיסר וילהלם השני סבל, בעקבות בעיה בלידה, מפגיעה בזרועו השמאלית. במשך כל חייו הוא נאבק להסתיר אותה כך שלא תתבלט בתמונות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s