לא אפריע למאמצי חובבי־ציון, אך הספורט של אדמונד רוטשילד מוכרח להיגמר בהחלט. עליו לקבל את מרות הענין הלאומי

14 ביולי

[…]

חברת חובבי־ציון הזמינה אותי אל ״התחנה הראשית של האהלים״. אסיפה זו מקומה בבית־הכנסת הספרדי, באיסטאֶנד בֶּויס מרק.

[…]

הם קראו דו״ח ממושך על מושבה חדשה העומדת להיוסד, שתעלה בכמה מאות לירות: כך וכך שוורים, כך וכך סוסים, זרעים, עצים וכו'.

נשאלה גם השאלה, אם יש בטחון לאכרים – והתשובה היתה שלילית.

בזה נאחזתי כשהגיע עניני לידי ויכוח. אני רוצה רק בהתישבות שנוכל להגן עליה על־ידי הצבא היהודי שלנו. אני מוכרח להתנגד להסתננות. לא אפריע למאמצי חובבי־ציון, אך הספורט של אדמונד רוטשילד מוכרח להיגמר בהחלט. עליו לקבל את מרות הענין הלאומי, ואני נכון לתת לו לא רק את העמדה הגבוהה ביותר, כי אם גם לגמול לו על כניסתו להנהלה בהסתלקותי ממנה.

אז פרץ הסער.

ד״ר הירש דיבר ארוכות נגדי.

רבינוביץ, ידידי מן האיסטאֶנד, חיוה את דעתו, כי שום חובב־ציון לא יקום נגד אדמונד רוטשילד. הוא מקוה, כי תולדות היהודים לא יספרו על ריב בין אדמונד רוטשילד וביני.

איש־כישור שאל את קולונל גולדסמיד, עד היכן יכול החובב להתחבר אלי באופן בלתי־רשמי.

גולדסמיד ענה בהשתמטות: הוא אינו יכול, כמובן, לתת פקודות למישהו בנוגע לדברים הנעשים מחוץ לחובבי־ציון. קמתי ואמרתי:

״אני אנסח את שאלת איש־כישור ביתר דיוק. הוא שואל, אם לפי דעת הקולונל יש לחשוב את צעדי הסודיים למעשיים ורציניים״.

הקולונל אמר בשהיה: "Well – אם ד״ר הרצל – כלומר האנשים אשר אתם דיבר – אינם בלתי־ישרים, הרי כבר השיג ד״ר הרצל תוצאה חשובה״.

אחר כך חיוויתי את דעתי, כי לא אוכל לסור מהשקפתי על ההסתננות, אף אם אפסיד ע״י כך את תמיכתם של כל חובבי־ציון, המרוכזים כיום במרכז אחד.

אז סגר היושב ראש מר פרג את האסיפה באמרה יבשה: Good-bye, Dr. Herzl!.

גולדסמיד משכני הצדה ואמר לי, כי במסיבת־הגן של המלכה אחרי הצהרים לא יכול להגיע אל הנסיך מוולס, ולכן לא יכול לעשות כלום בנוגע לענין ההמלצה.

[…]

בנטויטש[1] העירני על המשגה ששגיתי: הייתי קשה יותר מיד, לא הייתי צריך להגיד בתחנה הראשית, כי עבודתם היתה רעה, אלא הייתי צריך לומר שהצטיינו ברעיונם ובמעשיהם עד עתה.

זה נכון. ובכל זאת היתה בי ההרגשה, כי אף על פי שהתוצאח הקרובה של יחסי הגלוי רעה היא, יתכן בכל זאת כי היחס היה גם נבון.

כך נשאר הכל כשהיה, עלי לעשות הכל בעצמי. ברחוב אחזתי מיד בזרועו של רבינוביץ ואמרתי לו: יארגן לי את האיסטאֶנד!

***

הרברט בנטוויץ' – משפטן יהודי בריטי ועסקן ציוני. היועץ המשפטי של התנועה הציונית בשנותיה הראשונות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s