האין אני כ״תלמיד חכם״ יהודי מופלג, הנודד ממקום למקום ורבנים ועשירים מזמינים אותו לסעודה ?

לונדון, 22 בנובמבר

[…]

נסעתי אל מונטגיו[1] בסיטי. יום-עסקים גדול. מונטגיו קיבלני בין שני סרסורים. עלי לבוא אליו ביום שני ללונטש. אז נדבר את דברינו. אבל הוא מעיר אותי מעכשיו על זיקנתו. הוא לא יצלח עוד לכל פעולה.

אחר-כך אל הרב סינגר. גם הוא אץ לדרכו. ליויתיו עד הטמפל הנאה בבֵּיסווֹטר. מלים אחדות על חפצי: רוצה אני לעורר את הויכוח העולמי על שאלת היהודים.

הוא חייך: ״כבודו רודף אחר כבוד!״

אמרתי: ״והרי זה הפחות פנטסטי בתכניתי״.

הוא קבע לי ראיון ליום א', ״לעת התה״.

רעיוני החביב עלי בדבר חילוף-הצורה: האין אני כ״תלמיד חכם״ יהודי מופלג, הנודד ממקום למקום ורבנים ועשירים מזמינים אותו לסעודה ?

***

[1] אדווין סמואל מונטגיו – הלורד סוויטלינג – בנקאי בריטי-יהודי. חבר בבית הנבחרים (הבית התחתון) של הממלכה המאוחדת.