תכניתי היא השתמשות בכוח-מניע המצוי בתוך הטבע. כוח זה מהו? צרת היהודים!

22 באוגוסט

מכתב אל גידמן.

ידיד נעלה!

[…]

על כמה טענות יש לי עתה תשובה, שלא מצאתיה בזמנה.

קודם-כל: למה אין זו אוטופיה!

מ. כ. הגדיר את האוטופיה הגדרה מוטעית. לא הפרטים העתידים המתוארים כמציאות הם סימניה של האוטופיה. כל שר כספים משתמש בהצעת תכניתו למדינה בספרות עתידות, ולא רק בספרות שצירף ובנה על יסוד החשבת הממוצע של שנים עברו, או על יסוד הכנסות אחרות בעבר ובארצות אחרות, אלא גם בספרות שאין להן תקדים, למשל, בהנהגת מס חדש. רק מי שלא ראה מימיו תקציב, אינו יודע זאת. כלום יחשבו משום-כך הצעת-חוק-כספים כאוטופיה, גם אם ידוע, שאי-אפשר לגשם את ההצעה במלואה?

[…]

במה שונה איפוא תכנית מאוטופיה? עתה אומר לו זאת במלים ברורות: בכוח החיוני, השוכן בתכנית ואיננו באוטופיה; בכוח החיוני, שאם גם לא מכירים אותו הוא קיים בכל זאת.

[…]

כב׳ חושב, כפי שהשגחתי בו במינכן, בתמונות. סגולה זו, כמו גם סגולות אחרות, רק קרב תקרבנו אל לבי. כב׳ השתמש במלה, שנגעה שם עד לבי ומלאתי שמחה. כה היו דבריו: ״הרי אני בעיני כאדם שזימנו אותו להגיד לו דבר-מה, ובבואו מוציאים לפניו צמד סוסים יפים״.

למה לא אמר ״מראים לו מכונה נאה״? יען היה לו רושם של דבר חיוני!

ואמנם כן הוא. בתכניתי יש חיים. אוכיח לו זאת ע״י ספרו של הֶרְצְקָא ״ארץ-חופש״.

[….]

את הספר ״ארץ-חופש״ אי-אפשר היה להשיג במינכן, לעומת זאת היה ספר חדש של הרצקא ״נסיעה לארץ-חופש״. (ספריה כללית של רלַקס).

גם ספר זה הספיק לי. הרי זו פנטסיה מחוכמה, רחוקה מן החיים כ״הר- קו-המשווה, שעליו נמצאת "ארץ-חופש".

כב׳ יבין את ההשוואה הבאה:

״ארץ-חופש״ היא מנגנון מסובך, מרובה שיניים וגלגלים, אבל אין דבר שיוכיח לי, כי יתכן להביא את המנגנון הזה לידי תנועה. לעומת זאת תכניתי היא השתמשות בכוח-מניע המצוי בתוך הטבע.

כוח זה מהו? צרת היהודים!

מי יהין לכפור במציאותו של כוח זה?

ידוע היה גם כוח הקיטור, שנתהווה בקומקום ע״י הרתיחה והניף את הצמיד. תופעת-קומקום זו הם הנסיונות הציוניים ומאה צורות אחרות של התאחדות ״להגנה מפני האנטישמיות״.

אכן אומר אני, כי כוח זה רב הוא ויוכל להניע מכונה גדולה ולהסיע אנשים. את מראה המכונה יתאר איש איש כרצונו.

[…]

ראשית כל אברר עם כב' את האופן והדרך להציע את הענין לפני בּכר[1].

אחרי שהעמקתי חקר בדבר, באתי לידי הכרה שבכר הוא האדם הדרוש עתה.

אבקש ממנו להקדיש לי יום א׳ שלם לשם עניין בעל חשיבות מרובה ואסביר לו הכל; יכריע הוא בעצמו, אם הדבר הוא בעיניו מעשה או מדרש. אם יעלה בידי לרכשו בשביל המעשה, אז יצטרף לנו מניין אנשים (והוא בתוכם), שיש להם הסמכות והכוח להגשמה.

אם תכניתי תהיה בעיניו רומן, סופה להיות רומן. כמובן, בשבילו, כמו בשביל כל אלה שאני מציע להם את שאלתי, תהא זאת אחריות גדולה.

אבל ההשתתפות במפעל היסטורי זה תחשב לכל אחד כבוד עצום. ובלי סכנה אין כבוד.

את כוחו של רעיוני יכול כב' לראות כבר בזה, שהשומע אותו מפי אינו יכול להסתלק ממנו. אחד האומר הן ואחד האומר לאו, שניהם מקבלים על עצמם התחייבות כבדה.

***

[1] הכוונה היא לאדוארד בּכר, עורך בעיתון נויה פרייה פרסה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s