אם רצוננו להיכנס לתוך ההיסטוריה, עלינו להראות, כי במעשינו לא נִתְכַּוַנוּ להנאתנו

4 ביולי

עתה אחשוב שוב רבות על הרומן, שהרי יש לשער, כי הכל יראו בתכניתי ציור-דמיון בלבד.

מאוֹסְזֵי אבקש לי חופש של שני ירחים עם פטורים מן המסים ואכתוב שם את הרומן בספטמבר ובאוקטובר.

 

לתוך הרומן אכניס כל מה שכתבתי להירש (שאני מתחרט על כך) והוא, אפשר, מראה זאת למכיריו מתוך צחוק. נקמתי תהי אצילה: אני אתארו כאישיות סימפטית (לי הוא באמת סימפטי), אני אאציל את תחבולותיו בבורסה. הוא עשה שם את מעשיו, מבלי אשר ידע את המטרה שבשבילה נועדו. וכן תקבל דמותו גדלות סתומה. זה ישמש מעבר נאה. הברון לא הבין את המושג "נשיא". הוא האמין, שסופו להיות לא רק נשיא החברה כי אם גם ראש המדינה. וזה לא יתכן. עם כל זכויותיו ומעשיו הטובים לרעיון, אין הוא יכול להיות ראש-המדינה. כאן מוצא לו הגיבור מוצא מחוכם. בעמדם לפני ההסכמה החוקית של הלאומים, הוא אומר לברון: ״כן, עתה נסתלק שנינו מן הענין. אם רצוננו להיכנס לתוך ההיסטוריה, עלינו להראות, כי במעשינו לא נִתְכַּוַנוּ להנאתנו. מעתה נעמוד מן הצד ונסתכל. אני אסדר את הענינים בדרך כזו, שיציעו לו את הנסיכות – אבל עליו לסרב תיכף ומיד״. הברון אינו רואה את ההכרח שבדבר – ואז יסביר לו הגיבור קשות וברורות, שאין דרך אחרת. ואם לא יתחייב תחילה בכתב לסרב, לא יציעו לו כלל את המשרה הזו ולא עוד אלא שהגיבור יהרסנו לגמרי, אם לא יתרצה.

בתחילה מתפרץ הברון בָּחֳרִי-אף – אחרי-כן הוא מכיר בצדקת הגיבור, נופל על צואריו ומנשקו בדמעות.

אחרי-כן, בשעת ההכתרה, הם מסמלים שניהם את האהבה שאינה תלויה בדבר – וזה שבאמת ביקש את טובתו, עולה עוד על חברו בענוָתו.

5 ביולי

הפלא ופלא: בעת שכתבתי את הנ״ל היה נוסע ובא מכתבו של הירש, שכבר נתיאשתי ממנו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s